עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פ"ח ה"ט עמ' 428

בבלי, סנהדרין לח ע"א[1]

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומשל[2]

עיון קצר באגדה

האגדה עונה על שאלה נסתרת, מדוע נברא האדם אחרון. מוצעות שתי תשובות:

תשובה ראשונה – מימרה (שורה 1)

הטעם לבריאת האדם אחרון הוא כדי שיוכל לקיים מצוות. אילו נברא טרם הושלם העולם, לא יכול היה לקיימן[3].

תשובה שנייה – משל המשלב בתוכו מדרש פרשני (שורות 2 – 13)

התשובה נחלקת לשני חלקים:

המשל (שורות 3 – 4)

מלך מתקין סעודה, וכשהיא מוכנה מוזמנים האורחים. המשל לקוח מעולם החיים היומיומיים, בהבדל אחד שהמזמין הוא מלך[4]. אפשר שבכך נרמז כי הנמשל מדבר במלך מלכי המלכים. המשל פשוט ומובן והולם את הנושא, האלוהים ברא את העולם, והאדם הוא האורח המגיע אל המוכן.

צירוף המדרשים (שורות 5 – 13)

הפסוקים נלקחו מספר משלי, מפרק שהוא עצמו משל[5]. האישה החכמה בונה ביתה, עורכת שולחן  ומזמינה קרואים לבוא בצל קורתה ולסעוד. במקור האישה היא משל לחוכמה הבונה דרך חיים נכונה ובני האדם הנהנים מ'סעודתה', דהיינו מדרכה, ראוי שילכו בעקבותיה, ואילו באגדה האישה היא משל לקב"ה שבנה בחוכמה את עולמו, ולחיזוק מובא הפסוק 'י'י בחכמה יסד ארץ'[6].

על בניית הבית על ידי האישה החכמה נאמר 'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' (משלי א' א')[7]. המדרש מקביל זאת לשבעת ימי בריאת העולם; על הכנת הסעודה על ידי האישה נאמר 'טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ' (משלי, שם, ב'), כלומר, הכינה בשר ויין שמסמלים את המבחר שבמזונות. המדרש מקביל זאת למים ולשאר צורכי האדם; על הזמנת קרואים לסעודה נאמר 'מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה' (משלי, שם, ד'). ואין בהקשרו של הפסוק משום תפיסה שלילית של הפתי, אלא בבחינת תם שעליו ללמוד מחוכמתה[8]. במדרש האורחים שנקראו לעולמו של הקב"ה הם אדם וחוה. אפשר כי הדרשן אמר זאת כפשוטו, הם היו הראשונים שבאו לעולמו של הקב"ה. אך אפשר כי הדרשן דרש את הפסוק כשאלה, כשהמילה 'פתי' מתייחסת לכך, כי הם היו הראשונים אשר התפתו לאכול מעץ הדעת, ולכן גורשו מגן העדן[9].

המשל והנמשל מובנים גם ללא המדרש, אולם המדרש ללא המשל הוא חסר משמעות. הוא הובא כדי לאשש את משל המלך על האל.