פ"ד ה"ט (הלכה ה בכ"י ליידן) דף כב ע"ב – ע"ג עמ' 1288 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 תני בשם ר' מאיר. | תני בשם רבי מאיר. |
| 2 שלשה דברים שינה הקב'ה בבני אדם. <כב ע"ג> | שלשה דברים שינה הקב'ה בבני אדם. |
| 3 מראה פנים ודעת וקול. | מראה פנים ודעת וקול. |
| 4 מראה ודעת מפני הגזלנין. | מראה ודעת מפני הגזלנין. |
| 5 וקול מפני הערוה. | וקול מפני הערוה. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פ"ח ה"ו עמ' 428
בבלי, סנהדרין לח ע"א
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
אגדה זו עוסקת כקודמתה בשוני בין בני האדם 'אין אחד מהם דומה לחבירו'.
רבי מאיר ממקד את השוני במראה, בדעת ובקול. המראה והקול אלו מרכיבים חיצוניים באדם, הם אינם בשליטתו, ואילו הדעת, היכולת להבחין בין טוב לרע, היא מאפיין מוסרי שאותו האדם קונה, הם בשליטתו, באחריותו.
רבי מאיר מנמק כי השוני נועד למנוע גזל וערווה, ובכך ממקד את השוני בין בני האדם בצורך להבחין בבירור במכשולים העומדים בפני האדם כדי שיוכל להימנע מהם. באופן זה, אם נכנע האדם לתאוותו וגזל או נאף, הרי שהוא אחראי לכך, כי מתוך בחירה חופשית ולא בטעות עבר את העבירה.