header2

דיני נפשות מחזירין לזכות – אגדה ב

פ"ד ה"ג (הלכה א בכ"י ליידן) דף כב ע"ב  עמ' 1286

מקור תרגום
1 אמר רבי יצחק אמר לי רבי יוסי אמר רבי יצחק אמר לי רבי יוסי
2 לא שנייא לא שנייא
3 אלא אפילו נזדכה בטעות מחזירין אותו. אלא אפילו נזדכה בטעות מחזירין אותו.
4 ר' מֵי[1] בעא קומי ר' יוחנן. רבי אמי שאל לפני רבי יוחנן.
5 אפי' נואף ונואפת. אפילו נואף ונואפת.
6 אמ' ליה. איתקלף מרקועך. אמר לו. התקלף (נפרם) הטלאי שלך[2].

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

הרקע ההילכתי לאנקדוטה היא המשנה לפיה בדיני נפשות אין מחזירין לחובה אדם שזכה בדין. על כך מסר רבי יוסי בשמו רבי יצחק כי אין הבדל בין דיני ממונות לדיני נפשות, מחזירין את האדם גם לחובה אם נזדכה בדין בטעות[3].

כיוון שדין ניאוף הוא במסגרת דיני נפשות, שאל רבי אמי את רבי יוחנן אם גם במקרה של נואף ונואפת מחזירין את הדין[4]. רבי יוחנן  לא השיב לו תשובה שמוסרת הלכה[5] אלא השיב בפתגם שאינו מובן, אך נראה כי יש בו ביקורת על השואל[6]. פשוטו של הפתגם הוא 'נפרם הטלאי שלך' ואפשר שיש בו רמז לכך שאצל השואל נפרמו קשרים הכרחיים להבין את הלכות קרובות זו לזו או להקיש מאחת לרעותה. 


[1] חיזוק להיות לזהותו של החכם כרבי אמי ראו ליברמן, ירושלמי כפשוטו, עמ' 278.

[2] סוקולוף מציין כי משמעות הפתגם אינה ברורה (סוקלוף, ערך 'מרקוע', עמ' 332).

[3] בתלמוד הבבלי מציינים כי אם בטעות עברו על דין מדאורייתא מחזירין (בבלי, סנהדרין לג ע"ב).

[4] נראה כי היחס בין ניאוף להריגה מעורר תמיהות בנוגע לדין האחד, לכן מודגש 'אפילו נואף ונואפת'. ראו תוספתא, סנהדרין פ"ז ה"ב עמ' 426; ירושלמי, סנהדרין פ"ד כב ע"ב\ה"ז עמ' 1286. המראה פנים מפרש את השאלה כפי שפירשו אותה התוספות בסוגיה הבבלית (בבלי, שם): האם יש בנואף ונואפת דבר שאינו כתוב בתורה, ובלשונו 'דבר שאין הצדוקים מודים בו'.

[5] הפרשנים הקלאסיים על הדף מתמקדים בתשובה ההילכתית שצריכה להינתן לשאלה. הפני משה מציין שלעיתים מחזירים ולעיתים אין מחזירים;  לפי קרבן העדה ושירי קרבן אם זיכוי הנואף והנואפת היה משום שהדיינים טעו בהלכה מדאורייתא מחזירים את הדין. לפי הסוגיה הבבלית קבע רבי אבהו כי אין מחזירין אם היתה ביאה שלא כדרכה (בבלי, שם). 

[6] גם בתלמוד הבבלי השיב רבי יוחנן לשואל, רבי חייא בר אבא, בפתגם 'אדמוקדך יקיד זיל קוץ קרך וצלי'.