עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

מכילתא דרבי ישמעאל (מהד' הורוביץ), משפטים, מסכתא דכספא כ' ד"ה ונקי אל תהרוג עמ' 327 – 328

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

האגדה היא דיון הגותי העוסק בדיני נפשות, והרקע לו היא המשנה[1]  '...דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה'. האגדה בנויה במעין דו שיח בין שני דוברים; האחד מבטא את עמדתו באמצעות האמירה 'שומע אני', והשני מבטא עמדתו באמצעות 'תלמוד לומר'.

מקרה א' – יצא הנתבע זכאי (שורות 2 – 4)

הדובר הראשון באומרו 'שומע אני', הציג הבנה לפיה על הדין להיות דין צדק, לכן אף על פי שיצא הנתבע זכאי, אם נמצאה ראיה לאשמתו, הרי שיש להחזירו לבית הדין. הדובר השני דחה את העמדה בציטוט הפסוק 'וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג' (שמות כ"ג ז'). ה'צדיק' בתשובה מתייחס למצב האדם בסיום המשפט. 

מקרה ב' – יצא הנתבע חייב (שורות 5 – 7)

הדובר הראשון באומרו 'שומע אני', הציג עמדה לפיה צריך הדין להיות שווה, לכן כשם שאין מחזירין את הנתבע לחובה, אין להחזירו גם לזכות. הדובר השני דחה את העמדה באומרו 'וְנָקִי אַל תַּהֲרֹג'. ה'נקי' בתשובה מתייחס למצב האמיתי של האדם.

בשני המקרים מבסס הדרשן את התשובה הדוחה את עמדת הדובר הראשון על הפסוק 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע' (שמות, שם). הדרשן פרק המשפט לשניים, כך שהתקבלו שני ציטוטים: 'וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג', 'וְנָקִי אַל תַּהֲרֹג'. הקשרו של הפסוק בתורה הוא קריאה לדיינים לשפוט בצדק, ואילו כאן מבטא התנגדות לעונש מוות.

המדרש 'כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע' (שורות 8 – 9)

ייתכן כי בשאלה 'יכול אם צדק בדינך יצדק בדיני' מובע חששם של הדיינים מתגובת האל על טעותם בזיכוי הנתבע. התשובה, סיומו של הפסוק כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע', מבטאת מצד אחד הרגעה, האל בבית דינו מקבל את החלטת בית הדין דלמטה, ומצד שני אמונה כי האדם אשר פשע וזוכה בטעות יקבל את עונשו בעתיד על ידי האל.

המימרות והמדרש שלפנינו מציגים שתי תפיסות עולם מנוגדות:

המימרות –  מבטאות אמונה בצדק מוחלט, בשיווין מלא של הדין ללא התחשבות בנסיבות.

המדרש – מבטא התנגדות לעונש מוות או חשש מטעות בדיני נפשות, והחזרה על הקריאה 'אַל תַּהֲרֹג' משמיעה זאת. מוטב לבית הדין לטעות ולזכות את הנאשם ולא חלילה לטעות ולחייבו.