עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל, סנהדרין לו ע"א

סוגה

מימרה וסיפור

עיון קצר באגדה

האגדה נפתחת במימרתו של רבי ינאי[3]; לדבריו אילו היתה התורה ניתנת 'חתוכה', כלומר, היו ניתנות בה כל ההלכות, היא לא הייתה שורדת. המציאות המשתנה מחייבת קביעות הלכתיות משתנות[4]. על מימרתו של רבי ינאי נשאל 'מה טעמא', וניתנות שתי תשובות הבאות להסביר את קביעתו.

תשובה ראשונה (שורות 4 – 15)

התשובה מובאת באמצעות סיפור מקראי בלבוש מדרשי. משה פונה לקב"ה ומבקש לדעת מהי ההלכה, 'הודיעיני היאך היא ההלכה'. בקשתו מבטאת את רצונו לקבל תורה חתוכה, שהקב"ה יקבע לנצח את ההלכה. לתשובתו של הקב"ה שני חלקים:

חלק א (שורות 5 – 12)

מוצגת מעין תמונה של בית דין לפני פסיקת הדיינים 'רבו המזכין זכו. רבו המחייבין חייבו.', משמע פסק הדין נקבע על פי דעת רוב הדיינים. אולם בנוסף נאמר 'אחרי רבים להטות', ובכך נרמז שאין מדובר במשפט אלא בקביעת הלכות. ניתן להבין כי רק בדרך זו תשרוד התורה ותהיה לתורת חיים.

חלק ב' (שורות 13 – 15)

התורה אינה חתוכה כדי שתהיה 'נדרשת מ'ט פנים טמא ומ'ט פנים טהור'. המספר שבע הוא מספר טיפולוגי[5] , וכאן מוצע לדרוש בתורה עניינים מנוגדים שבע פעמים שבע, ובאופן זה למצות את הכתוב כדי לקבוע את ההלכה. כמו כן נוסף מדרש המבהיר מדוע יש לדרוש 'מ'ט פעמים'. הפסוק 'ְודִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה' (שיר השירים ב' ד') בא לאמר כי למרות המחלוקות בין החכמים בעניין מסוים שוררת דיניהם אהבה ואהבת האל להם בשעת לימודם[6]. המילה הנזכרת מהפסוק היא 'ודגלו' שבגימטריה הוא ארבעים ותשע.

תשובה שנייה (שורות 16 – 18)

התשובה השנייה על השאלה 'מה טעמא' שנשאלה בנוגע למימרת רבי ינאי מורכבת משני מדרשים. מובאים שני פסוקים ללא הסבר או הבהרה.

מדרש ראשון

אִמֲרוֹת יְהֹוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם (תהלים י"ב ז')

דברי ה' הן אֲמָרוֹת טהורות כמו כסף צרוף. הסיפא של הפסוק קשה, יש המפרשים אותו כי האֲמָרוֹת נראות ברורות לכל יושבי הארץ[7], אולם נראה כי במדרש דנן ישנה הנגדה בין האֲמָרוֹת הטהורות ככסף צרוף בהיותן בשמיים (דבר שאינו נזכר ישירות) לעומת הארץ, בה גדלה איכותו של הכסף הצרוף שבעתיים, וכך גם האֲמָרוֹת הנדרשות על ידי החכמים[8].

מדרש שני

מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ (שיר השירים א' ד')

החכמים דורשים את התורה בדרשות של טמא לעומת טהור מ"ט פעמים ומישרים את ההלכה כמתבקש מתוך אהבה בך, באל[9].

שני המדרשים נועדו לחזק את הרעיון בדבר חשיבות דרישת התורה מ'ט פעמים.