עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

דברים רבה (ליברמן), פרשת שופטים פ"ה סימן ו[2]

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה[3]

זעיר בר חיננא הביא את מדרשיהם של רבי חנינא[4] ושל רב יהודה בהקשר לחקירת עדים בדיני ממונות. האחד ביסס עמדתו על הפסוק 'וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב' (דברים י"ג ט"ו). מבחירת הפסוק ניתן להבין כי טען שיש לחקור ולדרוש את העדים בקפדנות; השני התבסס על הפסוק 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף' (דברים ט"ז כ'). אין לדעת בבירור מהי עמדתו של השני בנוגע לחקירת עדים. אפשר להניח כי לפנינו מחלוקת, וכי הוא מקל בחקירה, אך אפשר גם כי הדגשת הרדיפה אחר הצדק משמעה גם היא קפדנות בחקירה. אם כן הוא, כי אז אין ביניהם מחלוקת אלא שוני בבחירת פסוקים שונים לביסוס העמדה[5].

'הא כיצד' (שורה 4) ניתן לפרש כשאלה לאופן בו יש לנהוג הלכה למעשה, אולם ניתן לראותה גם כשאלה לדרך יישוב הסתירה בין שני הפסוקים בתורה[6]. כתשובה על השאלה מוצגים שני מצבים שכל אחד מהם דורש דרך חקירה שונה; במקרה בו ישנה התאמה מלאה בין העדים עולה חשש לעדות שקר, ואז יש לחקור בהקפדה גדולה כנלמד מהפסוק הראשון. ובמקרה בו אין חשש לעדות שקר די בחקירה כללית. עצם העלאתם של שני המצבים מבטלת מאליה את הסתירה.

בפועל נוהגים הלכה למעשה לפי הנאמר בפסוק השני, כיוון שבסמכותם של הדיינים להחליט בהתאם לתחושתם תוך כדי ההליך המשפטימה תהא דרך החקירה.