פ"ג הי"ב (הלכה ו בכ"י ליידן) דף כא ע"ד עמ' 1285 – 1286 |
|
| מקור | תרגום |
|
1 ר' לוי הוה ליה דין עם חד בר נש על עסק בתים. |
רבי לוי היה לו דין עם בן אדם אחד על עסק בתים |
| 2 והוון דיינין קומי ר' לעזר. | והיו נדונים בפני רבי אלעזר |
| 3 לאחר גמר דין הביא ראייה. | לאחר גמר דין הביא ראיה |
| 4 שאל לר' יוחנן. | שאל את רבי יוחנן |
| 5 אמ' ליה. | אמר לו |
| 6 כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין. | כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
מימרתו ההילכתית של רבי יוחנן בשם רבי הושעיה מובאת בתחילת הסוגיה: ' תלתא אמורין. חד אמ' כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין. וחד אמ'. הביא בתוך ל' סותר. לאחר ל' אינו סותר. וחד אמ'. לעולם אין סותר עד שיביא ראייה שלא היה יודע בה כל עיקר'. על פי המימרה אין לדעת מהי ההלכה.
מסופר כי בדין שהובא לפני רבי אלעזר[1] לא הצליח רבי לוי להוכיח טענתו, ורבי אלעזר זיכה את הצד השני. לאחר גמר הדין, מצא רבי לוי ראייה, ויש לשער כי חזר לרבי אלעזר הדיין כדי שישנה את החלטתו. רבי אלעזר פנה לרבי יוחנן וביקש לדעת אם עליו לקבל את הראייה ולפסוק באופן שונה. רבי יוחנן השיב בחיוב. תשובתו 'כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין', מלמדת כי מבחינתו יש לפעול לפי הקביעה ההילכתית של האמורא הראשון.
[1] רבי אלעזר עמד, כפי הנראה, בראש בית הדין, או שהיה דין מומחה יחיד.