פ"ג ה"ט (הלכה ו בכ"י ליידן) דף כא ע"ד עמ' 1285 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ר' ניסי בשם ר' לעזר | רבי ניסי בשם רבי אלעזר |
| 2 אם כתב יש' | אם כתב ישראל |
| 3 אין מוציאין אותן חוצה לארץ | אין מוצאים אותם לחוץ לארץ |
| 4 ר' חייה בר בא בעא קומי ר' יסי. | רבי חייא בן אבא שאל לפני רבי יוסי |
| 5 מהו להוציא. | מהו להוציא |
| 6 אמ' ליה. לעובדא את שאיל לי. | אמר לו למעשה אתה שואל אותי |
| 7 אמ' ליה. לא. | אמר לו לא |
| 8 ובאיש לר' זעירא דלא אמ' ליה עובדא. | ונבאש בעיני רבי זעירא שלא אמר לו מעשה |
| 9 בגין מידע מהו אמ'. | בגין שידע מה הוא אמר |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
הסיפור נפתח בהלכה (שורות 1 - 3) לפיה אין מוציאין ספרים מחוץ לארץ ישראל אם היתה צוואה מפורשת של המוריש בעניין זה. על בסיס ההלכה הביא בעל האגדה הביא סיפור בו נדונה שאלת הוצאת הספרים לחוץ לארץ.
רבי חייא בר אבא שאל את רבי יוסי אם מותר להוציא ספרים מחוץ לארץ ישראל, אך רבי יוסי לא השיב לו כיוון שלא היתה זו שאלה מעשית עבור השואל[1]. רבי זעירא אשר נכח בשיחה התאכזב מכך שרבי חייא בר אבא ענה לרבי יוסי שעניין הוצאת הספרים אינו מהווה בעייה מעשית בעבורו. ייתכן שציפה לדעת מה היה פוסק רבי יוסי בשאלה מעשית ולא תיאורטית. תגובתו של רבי זעירא מלמדת שלא ברור היה אם פסיקתו של רבי אלעזר בנושא הספרים היא פסיקה הלכה למעשה, ולכן מחייבת[2].
[1] תמוה מדוע רבי יוסי לא מסר הלכות אלא אם כן נדרש הדבר באופן מעשי, אך אפשר כי רק במקרה זה נהג כך.
[2] זאת כיוון שאין בתיאור שבסיפור הראשון קביעה מעשית ביחס לספרים. כמו כן אין בספרי הלכה פסיקה בנדון. ראו דיון בעלי תמר על המקום.