מתן עדות שלא בנוכחות בעל הדין – אגדה א פ"ג ה"ט (הלכה ו בכ"י ליידן) דף כא ע"ד עמ'  1285
מקור	תרגום
1   כהדא כהנא דמך ושבק ירתו לר' יאשיה	כמו המעשה בכוהן שמת והשאיר ירושה לרבי יאשיה
2   וקביל ר' לעזר סהדו דלא באפוי	וקיבל רבי אלעזר עדים שלא בפניו
3   וזכי לר' יאשיה.	וזיכה לרבי יאשיה
4   ולא עוד אלא דשבק ספרים.	ולא עוד שהשאיר (בירושה) ספרים
5   כתב  ר' לעזר לירותי	כתב רבי אלעזר ליורשים
6   ספרים שזכת בהן ארץ יש'	ספרים  שזכתה בהם ארץ ישראל
7   אין מוציאין אותן לחוץ לארץ	אין מוציאים אותם לחוץ לארץ

[1] הפרשנים הקלאסיים על המקום חלוקים בדעתם היכן מת הכוהן, והיכן נמצאים המערערים. ראו עלי תמר על המקום המרחיב בנושא. עם זאת ראוי לציין כי אין בפרטים אלו משום חשיבות לעצם המחשת ההלכה, אלא חשיבותם היא בנושא איסור הוצאת הספרים מארץ ישראל.

[2] לא סופר אם המערערים הוזמנו לבוא לדיון שלוש פעמים, וכיוון שלא באו הרי שכדעת רבי יהושע בן לוי, ניתן לגזור את הדין לאחר הזמנות אלה. ואפשר שאין זה הכרחי כי זכות הערעור שמורה למערערים כדברי רבי יוסי בשם רבי שבתי.

[3] ראו עלי תמר על המקום. לטענתו, אפשר כי הספרים לא ניתנו בירושה לרבי יאשיה, ומחשש שמא יוצאו הספרים על ידי המערערים מחוץ לארץ ישראל, קבע שאסור להוציאם.