עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

רבי אבהו הביא בשמו של רבי יוחנן הלכה לפיה, עדים שהוסתרו כדי שיאזינו לדברי אחד מבעלי הדין ואחר כך יעידו עליהם, עדותם לא תתקבל. קביעתו של רבי יוחנן מהווה פרשנות למשנה[6] בה נאמר כי עדות היא קבילה, אם אמרו העדים "...בפנינו הודה לו שהוא חייב לו...". משמע, על הנתבע לראות את העדים ולדעת על תיפקודם במקום.

מילת הקישור בין החלק ההלכתי לבין הסיפור היא 'כהדא', ובכך נרמז כי הסיפור ימחיש את ההלכה.

על פי המסופר הסתיר אדם עדים, דאג להשתתף בסעודה של בעל דינו, ובעת שהתקיימה ביקש את חובו. האדם אליו הופנתה הבקשה הסכים, אך לאחר הסעודה התכחש לדבריו. על טענתו של תובע החוב כי יש לו עדים[7] השיב כי הסכים קודם לכן בשעת הסעודה כיוון שלא רצה לקלקלה. אין זה ברור מי מבין שתי הדמויות הפועלות דאג לזַמֵּן את הסעודה, וכן מיהו הלווה, ומיהו בעל החוב[8], אלא שבפועל אין זה משנה מבחינת המחשת קביעתו של רבי יוחנן, שכן רבי אמי, לפניו הובא הסכסוך חזר על דברי רבי יוחנן.

הלכתו של רבי יוחנן 'המכמין עידיו אחורי גדר לא עשה כלום' משמשת כמסגרת לסיפור; היא מובאת בפתיחת הסיפור על ידי רבי אבהו (שורות 1 – 2) ובסיומו על ידי בעל האגדה בשם רבי אמי (שורות 12 – 13). המבנה ממחיש את ההלכה ומחזק אותה.