פ"ג ה"ח (הלכה ו בכ"י ליידן) דף כא ע"ג עמ' 1283 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 רב הונא כד הוה ידע זכו לבר|^נש| בדינא | רב הונא כשהיה יודע זכות לברנש בדין |
| 2 ולא הוה ידע ליה | ולא היה יודע לו |
| 3 הוה פתח ליה. | היה פותח לו. |
| 4 על שם "פתח פיך לאלם". | על שם "פתח פיך לאלם". |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
רי"ף, סנהדרין ח ע"ב
סוגה
אנקדוטה, מדרש
עיון קצר באגדה
רב הונא נהג להתערב בדיון משפטי ולעזור לאחד הצדדים לטעון את טענותיו כראוי מבחינה משפטית, כאשר הגיע למסקנה שלאיש בעיות אוביקטיביות בהצגת דבריו[1]. הוא ביסס את דעתו על הפסוק 'פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף' (משלי ל"א ח'), אשר נאמר כצוואת אֵם המלך למלך, וכפשוטו עוסק בעזרה לאילם.
רב הונא כיוון את דבריו לדיין, הוא קרא לו להתערב כאשר הבחין כי לאדם העומד לפניו ישנן טענות טובות, אלא שאינו מסוגל להביען.
[1] הפרשנים הקלאסיים על המקום ופרשני הפוסקים הנזכרים במקצת עדי נוסח עקיפים מסבירים כי נכון לנהוג כפי שנהג רב הונא במקרים בהם ניכר כי חסרה לדובר יכולת בהבעה, או שמצוי בהתרגשות טבעית או פחד. הם מזהירים שלא לעשות זאת כ'עורכי הדיינים', כלומר, כיועצים מקצועיים.