פ"ג ה"ו (הלכה ד בכ"י ליידן)דף כא ע"ב עמ' 1282 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 רב נפק למיתרי משכין לר' חייה רבה. | רב יצא להשרות (במים) עורות לרבי חייה רבה.[1] |
| 2 עבר בחד אתוי ואשכח ר' יוחנן יתיב ומקשי. | עבר במקום אחד ומצא את רבי יוחנן יושב ומקשה. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
מסופר כי רב יצא לטפל בעורות של דודו, רבי חייה רבה. בדרכו עבר על פני מקום ושמע את רבי יוחנן מעלה שאלות הילכתיות[2].
ראוי לתת את הדעת על שני עניינים העולים מהאגדה הקצרה:
האחד, רב עלה לארץ ישראל בעקבות דודו רבי חייה רבה, הוא התגורר בביתו ושימש אותו[3]. במקרה של רב ושל רבי חייה רבה משמעות 'שימש' היא הן סיוע בין בני משפחה הן במשמעות של שימוש תלמידי חכמים[4].
השני, נוגע לערכים שהנחו את החכמים. שניהם חכמים בתורה, אך לא בחלו בעבודה אפילו היתה בלתי נעימה כטיפול בעורות. אפשר כי ראו בה חשיבות לא רק בשל הפרנסה אלא גם בשל היותה הכרחית לכתיבה, להעברת התורה לדורות הבאים[5].
[1] סוקולוף, ערך 'משך', עמ' 334; לפי פני משה על אתר 'רב יצא לחפש מקום בעבור רבי חייה'; לפי קורבן העדה על אתר 'רב יצא למתוח עורות בעבור רבי חייה'.
[2] השאלות לא יידונו שכן אין הן מעניינה של האגדה.
[3] היימאן, תולדות תנאים ואמוראים א', עמ' 16 – 17.
[4] ראו המושג 'שימוש תלמידי חכמים (שימשו רבותיהם)'.
[5] פרשנים על המקום טוענים כי היו אלה עורות שרבי חייה הועיד למלמדי התינוקות, כקלפי עזר בהוראה.