פ"ג ה"ה (הלכה ג בכ"י ליידן) דף כא ע"ב עמ' 1282 |
|
| מקור | תרגום |
|
1 ר' בא בר זמינא הוה מחיט גבי חד בר נש ברומי. |
רבי בא בר זמינא היה תופר לבן אדם אחד ברומי.[1] |
| 2 אייתי ליה בשר נבילה. | הביא לו (הרומאי) בשר נבילה. |
| 3 אמ' ליה. אכול. | אמר לו. אכול. |
| 4 אמ' ליה. לי נא אכיל. | אמר לו. אני לא אוכל. |
| 5 אמ' ליה. | אמר לו. |
| 6 אכול דלא כן אנא קטיל לך. | אכול שאם לא כן אני אהרוג אותך. |
| 7 אמ' ליה. | אמר לו. |
| 8 אין בעית מיקטול קטול | אם אתה רוצה להרוג הרוג |
| 9 דלי נא אכיל בשר נבילה. | שאני לא אוכל בשר נבילה. |
| 10 אמ' ליה. | אמר לו. |
|
11 מאן מודע לך דאילו אכלתה הוינא קטלין לך. |
מי הודיע לך[2] (מעתה)[3] שאילו אכלת הייתי הורג אותך. |
| 12 או יהודי יהודי או ארמאי ארמאי. | או יהודי יהודי או רומאי רומאי. |
| 13 אמ' ר' מנא. | אמר רבי מנא. |
|
14 אילו הוה ר' בא בר זמינא שמע מיליהון דרבנן מיזל הוה בהדא. |
אילו היה רבי בא בר זמינא שומע דברי חכמים היה הולך (נוהג) [4] בזה (כדבריהם). |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי, שביעית פ"ד דף לה ע"ב/ה"ב עמ' 189.
מקצת עדי נוסח עקיפים
תשובות הגאונים החדשות – עמנואל (אופק), סימן לט ד"ה ר' ירושלמי
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
גוי רומאי העמיד בניסיון יהודי העובד בעבורו; הוא ניסה לאלצו לאכול בשר נבילה ואיים שאם לא יאכל יהרגהו, אך היהודי סרב. הרומאי לא הרגו כיוון שכיבד אותו על שהיה מוכן למסור נפשו ולא לאכול את בשר הנבילה. הוא אף מפתיע באומרו שאילו אכל, היה הורגו[5]. למעשה, הן הרומאי הן היהודי חולקים אותה השקפה לפיה על כל אדם לדבוק באמונתו.
לסיפור נוספה בדור מאוחר יותר תגובתו של רבי מנא[6]: 'אילו הוה ר' בא בר זמינא שמע מיליהון דרבנן מיזל הוה בהדא' (שורה 14). מדבריו לא מובן אם הסיבה לכך שהחייט היהודי ניצל משום שלא ידע את קביעת החכמים שאין למסור את הנפש כאשר הדרישה אינה ברבים, או משום שבכוונת תחילה לא ציית לקביעתם כי רצה להחמיר על עצמו, והיה מוכן למסור נפשו גם בדרישה שלא בפרהסיה. אילו ידע את עמדת החכמים, היה אוכל את בשר הנבילה, והרומאי היה הורגו. השבח שמשבחו הרומאי מוכיח כי קידש את השם ומנע חילול שמו[7].
[1] פליקס מביא שני מקומות בשם זה: האחד, העיר רומא באיטליה, והשני, עיר בגליל המצוינת היום כחירבת רומא (מסכת שביעית, עמ' 233).
[2] במשמעות 'מזה שלא הרגתי אותך תדע לך' (ערוך השלם ה', ערך 'מהן', עמ' 95).
[3] במשמעות 'מעתה יהיה ידוע לך' (פליקס, מסכת שביעית עמ' 234; אורבך, חז"ל, עמ' 315 – 316).
[4] ערוך השלם ג', ערך 'זל', עמ' 292; סוקולוף, ערך 'אזל', עמ' 43 – 45.
[5] ליברמן טוען כי שניהם נאבקים נגד הנצרות המבקשת להדיח אותם מדתם. הסברו והבאת דברי הפילוסוף קלסוס ודברי אוריגינס מאירים את הנושא (יוונית ויוונות, עמ' 64 – 65). כמו כן על הרקע ההיסטורי של הסיפור ראו אבי יונה, בימי רומי וביזנטיון, עמ' 157.
[6] יש להניח כי מדובר באמורא בן הדור החמישי.
[7] חלק מפרשני ימי הביניים דנים בזכותו של אדם להחמיר על עצמו ולמסור נפשו גם כאשר ההלכה נקבעה שאין לנהוג כך. כמו כן ראו אורבך, חז"ל, עמ' 317.