מלכות אונסת – אגדה ג פ"ג ה"ה (הלכה ג בכ"י ליידן) דף כא ע"ב עמ' 1281 – 1282 |
|
מקור | תרגום |
1 ר' יונה ור' יוסי הורון למפי לארטיקנס בשובתא. | רבי יונה ורבי יוסי הורו לאפות לארטיקנס[1] בשבת |
2 אמ' ר' מני. | אמר רבי מני |
3 קשיתה קומי ר' יונה | הקשיתי בפני רבי יונה |
4 אבא ולא כן אמ' ר' זעירא ר' יוחנן בשם ר' ינאי | אבא, ולא כך אמר רבי זעירא רבי יוחנן בשם רבי ינאי |
5 ר' ירמיה ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוצדק. | רבי ירמיה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק |
6 נמנו בעליית בית נתזה וכול'. | נמנו בעליית בית נתזה וכו' |
7 לא אתכוון משמדתהון | לא התכוון (השלטון) לשמדם |
8 אלא איתכוון מיכול פיתא חמימא. | אלא התכוון לאכול פת חמה |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי, שביעית פ"ד לה ע"ב/ה"ב עמ' 189
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
הסיפור עוסק בהוראתם של רבי יונה ורבי יוסי ובדיון שהתפתח עליו בין רבי מני ואביו רבי יונה.
רבי יונה ורבי יוסי, אשר שימשו יחדיו כראשי ישיבת טבריה ונחשבו כגדולי הדור בתקופתם, הורו לאפות בשבת, כנראה, בגלל דרישת השלטון הרומי.
רבי מני שואל את אביו, ר' יוסי, כיצד הורו בניגוד לתקנה שנפסקה בעליית בית נתזה ובניגוד לפרשנותה[2]. תשובתו היתה כי החלטתם אכן סותרת את המקורות שהביא, אלא שהסיטואציה שונה. מותר היה לעבור על ההלכה, כיוון שדרישת השלטון לא נועדה להעביר היהודים על דתם אלא לאפשר לחיילים הרומיים לאכול פת חמה וטרייה.
[1] לצבאו של אורסיקינוס, אשר היה נציבו של הקיסר גלוס באמצע המאה הרביעית ביהודה במשך שלוש שנים (פליקס, מסכת שביעית, עמ' 232 – 233).
[2]אפשר כי ההרחבה אודות התקנה שהתקבלה בעלייה בבית נתזה בלוד היא הוספה של בעל האגדה אשר הביא לכאן את שאלתו הנרחבת של רבי יעקב בר זבדי, וכי רבי מני רק הקשה בפני אביו רבי יונה על כך. ראו הסברים על התקנה ופרשנותה בדורות מאוחרים יותר באגדה.