פ"ג ה"ב (הלכה א בכ"י ליידן) דף כא ע"א עמ' 1280 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 אמ' ר' יוסי. | אמר רבי יוסי. |
| 2 ואת שמע מינה. | ואתה שמע ממנה. |
| 3 תרין בני נש הוה לון דין בטיבריה. | שני בני אדם היה להם דין בטבריה |
| 4 זה או'. בבית דין הגדול. | זה אומר. בבית הדין הגדול. |
| 5 וזה או'. בבית דין הקטן. | וזה אומר. בבית הדין הקטן. |
| 6 שומעין לזה שאמ'. בבית דין הגדול. | שומעים לזה שאמר. בבית הדין הגדול. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
רבינו חננאל, בבלי, סנהדרין כד ע"א
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
בפסקה הילכתית קודמת נלמדה ההלכה שמותר לאחד הצדדים בדין לדרוש מחברו להדיין בבית דין הגדול ולא בבית דין הקטן[1] יותר, וזא בתנאי ששני בתי הדין נמצאים באותו המקום. רבי יוסי מחזק את ההלכה בהציעו ללמוד אותה מהסיפור שמביא. הוא קובע כי הדבר מותר אם שני בתי הדין מצויים באותו המקום. דבריו מחזקים את הקביעה שאין לכוף על אדם לצאת ממקום מושבו עקב פסילת דיינו.
[1] הדיון הוא בענייני ממון, לכן אין להניח שהכוונה לבית דין של שלושה לעומת בית דין של עשרים ושלושה. אפשר כי בית דין גדול משמעו בית דין בו יושב החכם הידוע כראש החכמים.