עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

בראשית רבה (אלבק), פ"א א', עמ' 950 – 953

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

האגדה עוסקת בביקורתו של רבי יוסי ממעון על הנשיא ובתגובתו לביקורת. באגדה שלושה חלקים:

חלק א' (שורות 1 – 13)

רבי יוסי ממעון^[5] דרש בבית הכנסת בטבריה^[6] את הפסוק 'שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר' (הושע ה' א'). הדרשה בנויה כדו שיח בין הנביא לבין הכוהנים, העם והמלך. דברי הנביא המאשים הם בלשון המקרא, וילו התשובה היא בלשון חכמים. המסקנה העולה מהדו-השיח היא שהמלך אשם ובגללו עתיד העם להישפט לאבדון.^[7] לכאורה, עסקה הדרשה במלכות ישראל בימי הושע, אולם דבריו של רבי יוסי בציבור מבטאים האשמות ההולמות את המציאות בזמנו,^[8] ואכן גם הנשיא הבין את הדרשה כביקורת עליו, ובשל כעסו ברח רבי יוסי.

חלק ב' (שורות 14 – 18 )

רבי יוחנן וריש לקיש המצויים בין מנהיגי הדור, חששו ממתיחות שתיוצר בין חכמים  ובין בית הנשיא, לכן ביקשו לפייסו.^[9] לטענתם, רבי יוסי הוא 'גברא רבא', תלמיד חכם גדול.^[10] בשיחה בין הנשיא לבין רבי יוחנן וריש לקיש שואל הנשיא  אם רבי יוסי יענה על שאלותיו. אפשר כי סמויה בשאלה דרישה שיקבל את מרות הנשיא ויפסיק את ביקורתו אם לא יצליח לענות על שאלותיו.

חלק ג' (שורות 19 – 29)

השיחה בין הנשיא ובין רבי יוסי התנהלה בדומה  לדרשה.

הנשיא פתח בפסוק אותו העמיד בתמיהה  'כִּי זָנְתָה אִמָּם...' (הושע ב' ז'), ויש להניח כי יצר משוואה בין הנשיאות לבין אֵם האומה. רבי יוסי השיב: 'כבת כן אמה. כאמה בתה.' ובכך אישר כי הבת הולכת בעקבות אמה, ומתבאר כי האם זנתה וכן בתה. בהמשך הביא רבי יוסי אמירות מפורשות כנגד בית הנשיא אשר מתבססות על השוויון המצוי באמירה 'כבת כן אמה': 'כדור כן הנשיא. כנשיא כן הדור' 'כמזבח כהניו' באמירות אלו הוא קשר את דבריו לנשיא לדרשתו בבית הכנסת בטבריה. בסיום דבריו הביא מטאפורה שחיציה מכוונים אל הנשיא 'כגנתה כן גננה.' היינו, כשם שטיפולו של הגנן משפיע על גידולי הגינה, כך גם המנהיג, הנשיא אחראי לציבור ומשפיע עליו.

הפגישה שנועדה ליישר את ההדורים לא עלתה יפה, הנשיא כעס ואמר לנוכחים כי הוכפש שלוש פעמים בפניו. סתם בעל האגדה ולא פירש מה היה בסופה של פגישה. הוא לא הביא את תגובת הנשיא, ואפשר כי רצה להותיר את דברי רבי יוסי בעוצמתם ולחזק בכך חכמים שרצו לבקר את בית הנשיא.

דו השיח בסיום האגדה (שורות 30 – 36) אינו מעיקר הסיפור, שכן בא לאחר דברי הנשיא הפגוע שחתמו את העלילה, ויש בו משום חזרה על הקודם. אפשר כי צורף לסיפור כיוון שהיתה מסורת אחרת על העימות בין רבי יוסי לנשיא, ונושאה היה לאה ודינה^[11] ואפשר שהובא בעריכה שונה להסבר המדרש על לאה ודינה.

^[1] למילה 'תרגם' שני מובנים:

א. לדרוש, פעולת הדרשן לפני הציבור בשבתות ובחגים (ערוך השלם ח', ערך 'תרגם', עמ' רעד).

ב. להעביר מלשון אחת ללשון אחרת (ערוך השלם ח', שם; סוקולוף ערך 'תרגם'  עמ' 591).

^[2] בירושלמי שכיח מעבר מיחיד לרבים ולהפך. (ש' ליברמן, תוספתא כפשוטה ח', עמ' 896). ואפשר כי הלשון ביחיד משום שהנשיא פנה לראש הישיבה, לרבי יוחנן.

^[3] ייתכן שכהנא הוא שם של דרשן לא ידוע. עיינו בפירושו של תיאדור אלבק לבראשית רבה עמ' 952.

^[4] סוקולוף, ערך 'גנן', עמ' 133; הרחבה בנושא זה ראו איילי, אוצר כנויי עובדים, עמ' 26.

^[5] מעון היא בית מעון  מרחק כ-800 מטר מערבית   לטבריה. אחרי מרד בר כובא ישב בה משמר כוהנים, במשך השנים גדל הישוב והפך לעיירה. (נאמן פנחס, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית א', עמ' 263  – 264). 

^[6] אפשר שהיה זה בית הכנסת של בני מעון שעברו לטבריה. ראו פרשנים על המקום ופירושו של תיאדור אלבק לבראשית רבה עמ' 950.

^[7] ייתכן כי העם והכוהנים שאינם יוצאים נגד המלך אשמים אף הם, ולכן יענשו.

^[8] בהמשך הפרק אין הנביא הושע מאשים את הכוהנים באי לימוד התורה בהקשר לאי קבלת מתנות הכהונה.

עלי תמר (על המקום) מסביר כי בזמנו של רבי יוסי לא מדובר בכ"ד מתנות אלא בשבע בלבד. כמו כן הוא מעלה את האפשרות שהכוהנים הקשורים לבית הנשיא מקבלים את המתנות אך למעשה מעבירים אותן לבית הנשיא.

אפשר והאגדה משקפת מתח בין מעמדות הכוהנים וחכמים וראו לוין, מעמד החכמים. עמ' 123.הרחבה נוספת ראו אצל קימלמן, האוליגארכיה הכוהנית, עמ' 143.

^[9] ראו לוין,  מעמד החכמים, עמ' 126 – 129.

^[10] פרשנים על המקום מפרשים כי לימודו הוא לשם שמיים בלבד.

^[11] א. הפרשנים הקלאסיים על המקום מפרשים כי זו שאלה נוספת של הנשיא. וקשה, שכן מה מקום לה אם סיכם הנשיא שרבי יוסי עלב בו שלוש פעמים בפגישה. כמו כן אם על שרה אמר שזנתה, לא יאמר אחרת על לאה.

     ב. במקבילה בבראשית רבה יש רק שאלה אחת, והיא ביחס ללאה.

     ג. ראו עלי תמר על המקום המבקש להסביר פיסקה זו בדרך שונה.