עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

משנה, סנהדרין פ"ב מ"ו

ספרי דברים (פינקלשטיין), פיסקא קנז לפסוק טו, עמ' 209

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל, סנהדרין כב ע"ב ד"ה ירושלמי

סוגה

סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

ההלכה אוסרת על המלך להיראות ערום בהיותו אצל הספר או בבית המרחץ ההנמקה המדרשית לה היא 'שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך'.^[8] הביסוס להלכה זו באגדתנו הוא נבואת ישעיהו: 'מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים' (ישעיהו ל"ג ט"ז). דברי הנביא כפשוטם התייחסו לעולי הרגל לירושלים, שיחזו ביופיו של המלך חזקיה, יש להניח שבגדי המלכות המפוארים אותם לבש הוסיפו ליפי המראה. כדי להבהיר את דבריו הביא הדרשן שלושה סיפורים:

הסיפור הראשון (שורות 3 – 6)

רבי חנניה נפגש עם רבי יודן נשייא שיצא לקבל את פניו בבגד פשתן, ורבי חנינה העיר לו שילבש את לגינו בנימוק 'מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ'.

סיפור שני (שורות 7 – 13)

רבי יוחנן נפגש רבי יודן^[9] וביקש מהנשיא להחליף בגדיו בנימוק זהה. בהמשך הפגישה פנה הנשיא לשמשו וביקש שיביא לו דבר מועט לטעום, רבי יוחנן התערב בשיחה, ומתוך תפיסת חשיבות סממני הכבוד אמר כי ראוי שישלח את שמשו להביא לו כיכר לחם.^[10] הפסוק '...וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ' (משלי, ל"א כ"ו)^[11] מובא באגדה כדי להדגיש שעל המלך (הנשיא) לברור את לבושו, ואת לחמו, וכמו כן לדקדק בלשונו, שכן אלו משקפים את כבודו של מלך.^[12]

סיפור שלישי – פגישת רבי יוחנן עם רבי חנינה בן סיסי (שורות 14 – 18)

כשיצא רבי יוחנן מבית הנשיא ראה את רבי חנינה בן סיסי קוצץ עצים. רבי יוחנן ביקר את מעשיו שאינם לפי כבודו של תלמיד חכם הנושא משרה ציבורית וטען  שהיה עליו לדחות את המינוי, אם אין לו שמש שיעשה עבודה זו במקומו. בדבריו ביטא רבי יוחנן תפיסה לפיה עבודה פיזית מבזה את מעמד החכמים בעלי המינוי. לכאורה, יחסו  לעבודה פיזית כפי שבא לידי ביטוי באגדה אינו תואם את השקפת העולם התנאית שיש בה הערכה למלאכה,^[13] אך אפשר כי עמדתו נגזרת מתפיסתו שיש להכשיר תלמידי חכמים להיות 'בנאין העוסקים בבניינו של עולם'.^[14]

תגובות החכמים בשלושת הסיפורים משקפות התייחסות למעמד הנשיא או למעמדו של בעל תפקיד ציבורי כאל מעמדו של מלך. 

^[1] סוקולוף, ערך 'אותנין', עמ' 43.

^[2] ערוך השלם ה', ערך 'לגין' (לעיתים בשיכול אותיות 'גלין'), עמ' טו.

^[3] סוקולוף, ערך 'עמר', עמ' 411.

^[4] עסיס, אוצר הלשונות ב', עמ' 1086 הערה 1071.

^[5] ערוך השלם ו', ערך 'עטעמה', עמ' קפז.

^[6] ערוך השלם ד', ערך 'טלם', עמ' 34; איילי מאיר, אוצר כינויי עובדים, עמ' 66 – 67.

^[7] סוקולוף, ערך 'קיס', עמ' 491.

^[8] משנה סנהדרין פ"ב מ"ה.

^[9] אף כי רבי יוחנן קודם בזמנו לרבי חנניה שילב בעל האגדה את פגישתו עם רבי יודן אחריו, כנראה, כדי ליצור רצף עם הסיפור על פגישתו עם רבי חנינה בן סיסי. 

^[10] ראו קרבן העדה על האתר. הסבר שונה מביא בעל הפני משה לשיטתו ביקש הנשיא מרבי יוחנן עצה וטעם בשיח ושיח שהיה ביניהם. רבי יוחנן הקפיד על לשונו של הנשיא אך ביקש מהנשיא שישלח ויביא לו את מנחם טלמא (עטעמה) הבקיא בנושא השיח. וסיים רבי יוחנן בפסוק ותורת חסד על לשונה. שצריך הת"ח ליזהר בלשונו היאך לדבר ובתורת חסד ויפוי:

^[11] הפסוק דן באישה המפרנסת משפחתה בכבוד ומאפשרת לבעלה להיות מנכבדי העדה. מדרשו של רבי יוחנן בהקשר לנשיא מתבסס רק על הרעיון  המצוי בפשוטו של מקרא.

^[12] ראו קרבן העדה על האתר.

^[13] '...שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות...' (משנה, אבות פ"ב מ"י); 'רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא  אומר ...כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון...' (משנה, אבות פ"ב מ"ב)

^[14] בבלי שבת קיד ע"א.

מעמדם של החכמים היה תלוי בסמכותם  הרוחנית מוסרית ובהפצת תורתם מחד גיסא, ומאידך גיסא בהחזקת תפקידים ציבוריים. תוכניתו של ר' יוחנן היתה לשלב תלמידי חכמים במנגנון העירוני כדיינים, פרנסים ארכונים וכד'. התפתחות זו לא באה בתמיכת בית הנשיא שכוחו התבסס בין השאר על מעמד כלכלי איתן ועל קשרים עם העשירים. דרישתו של רבי יוחנן שחכמים יקפידו על לבושם ועל גינונים של עשירים באה לחזק את מעמדם בעיני הציבור ועל ידי כך לחזק את מפעלו לשלבם במשרות ציבוריות (קימלמן, האוליגארכיה הבהנית, עמ' 146 – 147).