עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פ"ד ה"ז, עמ' 421

ספרי דברים (פינקלשטיין), פיסקא קס לשופטים י"ז י"ח, עמ' 211

בבלי, סנהדרין כא ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

יד החזקה, הלכות מלכים פ"ג ה"א, ספר תורה ז' ב'

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

התורה מצווה את המלך^[1]  לכתוב לו ספר תורה. הסיבה לכתיבתו של ספר זה מפורטת במקרא : 'וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֫י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֪את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם'^[2]

בעל האגדה מביא ארבעה נימוקים להלכה 'וכותב ספר תורה לשמו'::

א.      'שלא יהא ניאות^[3] לא בשל אביו' – הנימוק מקביל לכתוב בתוספתא.^[4]

ב.       שלא יהא ניאות בספר של רבו – פרט המשקף הבנה שהמלך קשור לחכם המורה הלכה, והוא הולך בדרכו.

ג.        ומגיהין אותו מספר עזרה – הספר שכותב במלך כפוף למסורת העתיקה המצויה בספר המיוחד שבעזרה.

ד.       על פי בית דין של ע'א – ההעתקה נעשית בפיקוח בית הדין של הסנהדרין, פרט זה בא להבהיר כי הסנהדרין מפקחת עליו ועל דרכו, וכוחה יונק מספר התורה לו מחויב המלך.

יש להניח כי ההרחבה בפרטים  נועדה להדגיש כי על אף שהמלך כותב לו ספר תורה חדש נותר הוא כפוף למסורת, לחכמים ולסנהדרין.

^[1]דברים יז:יח-יט וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם:

 וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֫י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֪את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם:

^[2] את הצמידות המחייבת את המלך לספר התורה מתארת המשנה (סנהדרין פ"ב מ"ד: יוצא למלחמה מוציאה עמו נכנס מכניסה עמו יושב בדין היא עמו מיסב היא כנגדו שנאמר (שם /דברים י"ז/) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו: מוסיף רבי יהודה ספר תורה מימינו ותפילין בזרועו (תוספתא סנהדרין פ"ד ה"ז)

^[3] מסתפק או מתגאה.

^[4] 'וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יהא ניאות בשל אבותיו' (תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פ"ד ה"ז, עמ' 421).