עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים), פסקה כ"ו ב', עמ' 385 – 386

קהלת רבה (וילנא), פ"ב ג'

שיר השירים רבה (וילנא), פ"א י'       

תנחומא (בובר), פרשת אחרי מות ב'

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור דרשני ומדרש

עיון קצר באגדה

בחוקי המלך (דברים י"ז ט"ז – י"ז) מצויים האיסורים הבאים:

-          לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה.

-          וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים.

-          וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.

האגדה נפתחת בדברי רבי אחא (שורות 1 – 3) האומר כי שלמה המלך התוודה על חטאיו בשלושת האיסורים, ובאגדה מפורטים דברי דרשנים על איסורים אלו.

'הרבה לו נשים' (שורות 4 – 12 )

חטאו של שלמה מוזכר בפסוק 'וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה אָהַ֫ב נָשִׁ֧ים נָכְרִיּ֪וֹת רַבּ֖וֹת ...' (מלכים א פ"יא פ"א), ועליו התדיינו חכמים: ר' שמעון בר יוחאי  ראה במעשה המלך זנות, וחנניה בן אחי ר' יהושע מיקד את החטא בעבירה על איסור מהתורה שאין להתחתן בהן.^[3] רבי יוסי מצא באהבתו של שלמה לנשים נוכריות דבר זכות, הוא רצה לקרבן לתורה, כלומר לגיירן, ואילו ר' ליעזר^[4] הגיב על דברי ר' יוסי וטען כי הנשים החטיאו את המלך,^[5] ועל אף הכוונה הטובה הכישלון בפועל העיד על טעותו.^[6]

'הרבה לו סוסים' (שורות 13 – 18)

במקרא נמצא כי למלך שלמה היו 'אַרְבָּעִ֥ים אֶ֪לֶף אֻרְוֹ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים'

(מלכים א פרק ה פ"ו). בעל המדרש טען כי הפרשים בטלנים, כלומר לא היה בהם צורך^[7] מכאן שלדעת הפרשן חטא המלך בציווי 'לא ירבה לו סוסים...'

במקום זה שילב בעל האגדה אבחנה בין המותר למלך והמותר להדיוט. ריבוי נשים וסוסים אסור למלך אך מותר לכל אדם.

'וכסף וזהב לא ירבה לו' (שורות 20 – 26)

תיאור חטאו של המלך שלמה בתחום 'וכסף וזהב לא ירבה לו' נמצא לדעת הדרשן בפסוק

'וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים' (מלכים א' י' כ"ז).^[8] לפי המתואר כסף המלך וזהבו היו מצויים ברחובות ירושלים כ'אבנים', ונשאל בדרשה איזו דרך נקט שלמה כדי למנוע את גנבת כספו. רבי יוסי בר חנינה מבאר כי קשה היה לגנוב בשל היותם בגוש אחד כבד. ר' שמעון בר יוחאי סבר כי העושר היה כה רב עד שגם המשקלות היו עשויים מזהב , ומוסיף כי הכסף הרבהמצוי ברחובות גרם לירידת ערכו ולחוסר עניין בגניבתו, כפי שמתואר בפסוק 'אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה' (דברי הימים ב' ט' כ') 

^[1]  סוקולוף, ערך 'שחק', עמ' 544.

^[2] במובן מענישה (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים), פסקה כ"ו ב', עמ' 385).

^[3] דברים ז' ג'.

^[4] אפשר כי ר' ליעזר אינו תנא אלא  אמורא בן הדור השני  ששימש כראש ישיבת טבריה לאחר מות רבי יוחנן.

^[5] זאת על סמך הפסוק בנחמיה "ג כ"ו פס' כו: הֲל֣וֹא עַל־אֵ֣לֶּה חָטָֽא־שְׁלֹמֹ֣ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וּבַגּוֹיִ֣ם הָרַבִּים֩ לֹֽא־הָיָ֨ה מֶ֜לֶךְ כָּמֹ֗הוּ וְאָה֤וּב לֵֽאלֹהָיו֙ הָיָ֔ה וַיִּתְּנֵ֣הוּ אֱלֹהִ֔ים מֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־אוֹת֣וֹ הֶחֱטִ֔יאוּ הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת:

^[6] אפשר וניתן למצוא בהרחבת יחסם של חכמים לחטאו של שלמה התייחסות לנושאי נשים זרות בתקופתם.

^[7] שהרי לא היו מלחמות בימי מלכותו של שלמה.

^[8] בפסוק במלכים אין הזהב נזכר, אך בפסוק המקביל בדברי הימים ב' ט' כ"ז הוא מוזכר.