header2

דוד המלך כמשענת להלכות (המשך) – אגדה ט

פ"ב ה"ו (הלכה ד בכ"י ליידן) דף כ ע"ג עמ' 1278

מקור תרגום
1 "לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו".  "לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו". 
2 על שם "ויעקר דוד את כל הרכב" וגו'. על שם "ויעקר דוד את כל הרכב" וגו'.

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

המדרש האנונימי מביא ביסוס מקראי הרחוק מפשוטו של מקרא להלכה 'לא ירבה לו סוסים'. על ידי הפסוק 'וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב' (שמואל ב' ח' ד').

לפי פשוטו של מקרא לאחר ניצחונותיו על הפלשתים, על מואב ועל הדדעזר בן רחוב מלך צובה עיקר דוד את הסוסים והותיר לשימושו מאה בלבד. אפשר שדוד עשה זאת משיקולים צבאיים כדי למנוע מאויביו להעזר ברכב הרב בעתיד. [1]


[1] חלק ניכר מהפרשנים המסורתיים מציינים את הקשר בין מעשהו של דוד לבין האיסור הנזכר במשנה.