דוד המלך כמשענת להלכות – אגדה ה פ"ב ה"ה (הלכה ד בכ"י ליידן) דף כ ע"ב עמ' 1277
מקור	תרגום
1 "ופורץ לעשות לו דרך".	"ופורץ לעשות לו דרך".
2 דכת' "נהגו לפני המקנה" "ויאמרו זה שלל דוד".	שכתוב "נהגו לפני המקנה" "ויאמרו זה שלל דוד".

[1] הפסוק אינו קשור להלכה ולכן אין לפנינו מדרש  הלכה, אלא ביטוי רעיוני – ערכי של הדרשן.

[2] דברים יז פס' יד-כ.

[3] שמואל א' ח'.

[4] על קשר זה ראה את הסברו של הרד"ק נהגו לפני המקנה ההוא - פי' אדוני אבי ז"ל לפני המקנה שלהם שהצילו נהגו הצאן והבקר שלקחו מהעמלקים, ובדברי רז"ל המלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו דכתיב נהגו לפני המחנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד כלומר היו נוהגים המקנה לפני המחנה כמו שהיה דרכן וכשהיו פוגעין בגדרות השדות לא היו נוטין המקנה לצד אחד אלא פורצין לפניהם והולכין דרך ישר לפניהם וכשהיו בעלי השדות ממחים בידן היו אומרים עבדי דוד זה שלל דוד כלומר הרשות בידו לפרוץ לו דרך כי מלך הוא וכל זה לפי שעה,  בפירוש עלי תמר על המקום מצויין כי פריצת הדרך ברשות הפרט מותרת אך ורק בחוקי מלחמה ובחוקי המלכות, אבל בנוגע לענייניו הפרטיים דינו ככל אדם המצווה לשמור על חוקי התורה. פירושו מתבסס על הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ג ה"י ופ"ד ה"ו. בדרך זו הוא מסביר גם את גזילת כרמו של נבות היזראלי על ידי אחאב (מלכים א' כ"א).