פ"ב ה"ה (הלכה ד בכ"י ליידן) דף כ ע"ב עמ' 1277 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 "ומוציא למלחמת הרשות" כול' | "ומוציא למלחמת הרשות" כול' |
| 2 דכת' "על פיו יצאו ועל פיו יבאו". | שכתוב "על פיו יצאו ועל פיו יבאו". |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מדרש[1]
עיון קצר באגדה
על פי המשנה אין המלך יכול לצאת למלחמת רשות אלא באישור הסנהדרין הגדולה. בעל הסוגיה דורש את הפסוק 'עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ' (במדבר כ"ז כ"א) כביסוס או כאישוש לקביעה זו. הפסוק אינו עוסק ביציאה למלחמת רשות אלא בהעברת המנהיגות ממשה ליהושע, ובאותו המעמד נדרשים יהושע וכל ישראל לפעול רק לאחר שישאלו באורים ובתומים המצויים בידי הכהן הגדול. מכאן אפשר כי המדרש משמש כאסמכתא רעיונית נגד המבקשים להתיר לשלטון לצאת למלחמות רשות או לכל פעולה משמעותית ללא ביקורת של הסנהדרין הגדולה.[2]
[1] הפסוק אינו קשור להלכה ולכן אין לפנינו מדרש הלכה, אלא ביטוי רעיוני – ערכי של הדרשן.
[2] ייתכן שהדברים נאמרו כנגד חלק ממלכי החשמונאים, ואפשר כנגד אגריפס או הורדוס. ראו אלון גדליה, מחקרים בתולדות ישראל א', עמ' 31 – 32, 37