עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

בבלי, סוטה לה ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

האגדה דנה בשני נושאים; האחד, התבזות דוד על המצוות, והשני, בירור מהותם של ההרוגים בבית שמש.

התנהלותו של דוד בעת העלאת הארון ודברי מיכל עליה מטרידים את הדרשן הטוען כי 'אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצוות יותר מדוד'. הדרשן מביא דרך נוספת להסבר דרך התנהלותו. פלשתים השיבו את ארון האל לבית שמש (שמואל א פרק ו') ועם השבתו מסופר כי וַיַּ֫ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהֹוָ֪ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי־הִכָּ֧ה יְהֹוָ֪ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה' (שם  י"ט). הפסוק מבאר כי ההרג באנשי בית שמש הינו תוצאה של 'כי ראו בארון ה'', והמפרשים[1] מוצאים בראיה זו התייחסות של בזיון. התנהלותו של דוד בהעלאת הארון לירושלים

באה לכפר על התנהגותם של בני בית שמש וללמדם את דרך הכבוד הראויה.

חלקה השני של הדרשה עוסק במספר הנהרגים ובזהותם. לפי הפסוק '... וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ...',  אולם ההפרדה המצויה בפסוק בין ה'שבעים'  ל'חמישים אלף' מביאה את רבי חנינה ורבי מנא, לדרוש כי שבעים חברי הסנהדרין נהרגו בבית שמש. הם חלוקים בשאלה אם מותם של חברי הסנהדרין  שקול למות חמישים אלף, או שבנוסף לסנהדרין נהרגו חמישים אלף מהעם.

סיומה של האגדה מעלה שאלות ערכיות למקומה של הסנהדרין, היינו מקום ההנהגה הדתית בקהילתה.