עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, סוכה פ"ה נה ע"ג/ה"ד, עמ' 655

בראשית רבה (אלבק), פ"ב טז, עמ' 984^[4]

במדבר רבה (וילנא), פ"ד כ'

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל, בבלי סנהדרין כא ע"א ד"ה וימשחהו ה' לנגיד

סוגה

סיפור דרשני

עיון קצר באגדה

המשנה עוסקת ב'דיני מלך' שאחת ממגמתם היא לשמור על כבודו של מלך על ידי יצירת אבחנה בין המלך לעם. באגדה מתברר פן הצניעות שאינו נידון במשנה ואפשר כי הובא בהמשך לאגדה הקודמת העוסקת בסדר מלווי המת בדרכו אחרונה. באגדה זו חולק המלך דוד על פן הצניעות שאותו מעמידה מיכל כקו שהיה נהוג בבית אביה. 

השלד העלילתי של הסיפור מתבסס על פשוטו של מקרא: מיכל בזה לדוד המכרכר סביב ארון הברית העולה לירושלים: 'וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ' (שמואל ב ו' ט"ז); היא אומרת לו את דעתה בשובו לביתו: 'וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים' (שם, י"ט); דוד משיב לה: 'וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְהֹוָה עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהֹוָה:  וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה' (שם כ' – כ"א).

מיכל סבורה כי המלך דוד הרוקד לפני ארון הברית מתגלה כאחד הריקים. האגדה פותחת בשאלה מהו אחד הריקים ומביאה את ביאורו של רבי בא בר כהנא כי הפחוּת שבריקים הוא הרקדן. לאור זאת הסיפור המקראי מקבל היבט שונה, דוד הרוקד סביב לארון הברית לא רק שאינו מתנהג בצניעות כראוי למלך אלא מתנהג כאחרון הריקים.^[5] ריקודו של דוד חורג מדרך התנהלותו של שאול אבי מיכל ובעל האגדה שם בפי מיכל: 'היום נגלה כבוד בית אבא'.

בעל האגדה מוסיף על צניעות שאול ואומר: 'שלא ראו אותן לא עקב ולא אגודל מימיהן'. הוא לומד זאת מרבי אבין הדורש בשם ר' לעזר את סיפורו של שאול במערה (שמואל א' כ"ד). שאול נכנס למערה על מנת 'לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו'. גם הסכת הרגלים נעשית בין גדרות הצאן מקום מוסתר. תהליך רחיצת הרגלים מתואר כהורדת בגד אחד תוך כיסוי בבגד אחר, כלומר, שאול אינו חושף אפילו את בגדיו.^[6] דוד מתרשם  מצניעותו של שאול שלדבריו היא שומרת עליו מכל פגע. אפשר כי בעל האגדה  תאר את התרשמות זו כדי לרמוז שגם דוד מודע להבדל בצניעות בינו לבין המלך שאול.

תשובתו של דוד למיכל, לדברי בעל המדרש, מתבססת על הנאמר במקרא: 'וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה' (שמואל ב' ו' כ"א) בתוספת 'שאינן אמהות אלא אימהות'. המשמעות האפשרית היא כי בעיני האימהות (נשים חשובות) מעשיו דוד מכובדים.^[7]

לדברי בעל האגדה עונשה של מיכל על לעגה לדוד הוא שלא היו לה בנים.

^[1] הרקדן המקצועי המלמד אחרים לרקוד (ליברמן, יוונית ויוונות, עמ' 25; איילי, אוצר כינויי עובדים, עמ' 65 -66).

^[2] סביר להניח כי בדומה למקבילה במסכת סוכה כך הוא הנוסח.

^[3] סוקולוף, ערך 'ציבחד', עמ' 462.

^[4] מקבילה לשורות 21 – 23.

^[5] א. על פי פשוטו של מקרא מיכל סבורה כי דוד היה צריך לשמור על כבודו כמלך גם כאשר הוא משרת את האל.

     ב. לדעת פרשנים שונים הכוונה ב'ריקים' לאנשים ממעמד נמוך המתנהגים שלא כחוק, הם חסרי ידע וחסרי יכולת כלכלית משמעותית.

^[6] בנוסף ראו במדבר רבה פ"ד כ'.

^[7] וראה בעל שיירי קרבן המבאר" וה"ק כמו אמי שאני חייב בכבודה אכבדם ופירוש נעים הוא:"