עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

תוספתא, (צוקרמאנדל) סנהדרין פ"ד ה"ב, עמ' 420^[1]

עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש, סיפור דרשני ומימרה

עיון קצר באגדה

הסוגיא עוסקת במשנה^[2] האוסרת נישואין לאלמנתו של המלך, ובתלמוד הירושלמי נאסרו גם נישואים עם גרושתו של המלך. אגב דיון בנישואי גרושתו של מלך מובאת אגדה העוסקת בדוד המלך ופילגשיו.

במקרא מסופר כי אחיתופל יעץ לאבשלום לבעול את פלגשי אביו לעיני כל ישראל.^[3] על פי התיאור המקראי כאשר שב דוד לביתו לקח את הנשים והפלגשות, העבירן לבית משמרת ודאג לכלכלתן בלבד: 'וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת' (שמואל ב' כ' ג'). השמתן של הנשים צרורות עד יום מותן מעיד על איסור נשיאת גרושתו של מלך, שכן אילו היו מותרות לאחרים, היה על דוד לגרשן.^[4]

לפי דברי רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן (שורות 3 – 7) מתבאר כי אין הנשים והפילגשים אסורות על המלך, אלא הוא  ביוזמתו אסר אותן על עצמו כדי לעמוד במבחן נגד יצר הרע, אותו היצר שהכניע אותו עם בת שבע.^[5]

בניגוד לרבי יוחנן סבורים חכמי בית המדרש בקיסרין^[6] כי ההלכה אוסרת את הפלגשים על דוד. את האיסור הם לומדים לפי מידת קל וחומר; אם כלי שהשתמש בו הדיוט אסור למלך להשתמש בו, קל וחומר שכלי של המלך, אשר הדיוט השתמש בו, אסור למלך.

^[1] לשורות 1 – 2.

[2] משנה סנהדרין פרק ב' מ"ב.

[3]  שמואל ב' ט"ז כ"א – כ"ב: 'וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל־אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל־פִּלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כָּל־ יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת־אָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כָּל־אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ: וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֪וֹם הָאֹ֖הֶל עַל־הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל'. במעשהו של אבשלום מתגשמת נבואת נתן הנביא לאחר פרשת בת שבע 'כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עָלֶ֤יךָ רָעָה֙ מִבֵּיתֶ֔ךָ וְלָקַחְתִּ֤י אֶת־נָשֶׁ֙יךָ֙ לְעֵינֶ֔יךָ וְנָתַתִּ֖י לְרֵעֶ֑יךָ וְשָׁכַב֙ עִם־נָשֶׁ֔יךָ לְעֵינֵ֖י הַשֶּׁ֥מֶשׁ הַזֹּֽאת' (שם, י"ב ו').

[4] ראו מראה הפנים על הדף.

[5] היצר הרע מואנש בסיפור ודוד המלך פונה אליו.

[6] עלי תמר (על הדף)  מבאר כי תגובתם של רבנן דקיסרין מופנית לדברי רבי יוחנן.