header2

מלך לא דן ולא דנין אותו – אגדה ב

פ"ב ה"ג (הלכה ב בכ"י ליידן) דף כ ע"א עמ' 1276

מקור תרגום
1 "ולא דנין אותו". "ולא דנין אותו".
2 על שם "מלפניך משפטי יצא". על שם "מלפניך משפטי יצא".
3 ר' יצחק בשם ר'. רבי יצחק בשם רבי.
4 המלך וציבור נידונין לפניו בכל יום. המלך וציבור נידונין לפניו בכל יום.

5 שנ' "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו יש' דבר יום ביומו".

שנאמר "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו יש' דבר יום ביומו".

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש ומימרה

עיון קצר באגדה

האגדה מתייחסת לחלק המשנה 'ואין דנים אותו', ובה שני חלקים:

א.      מדרש – דרישת הפסוק 'מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא' (תהילים י"ז ב') מבהירה כי רק האל ישפוט את המלך, ואין שפיטה זו בסמכות אדם. דרישה זו מבססת את הקביעה כי אין דנים את המלך. המדרש רחוק מפשוטו של מקרא.

ב.       מימרה – רבי יצחק מוסר מימרה בשמו של רבי: 'המלך וציבור נידונין לפניו בכל יום' אשר מתבססת על הפסוק "'וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהֹוָה קְרֹבִים אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ' (מלכים א' ח' נ"ט). הדרשה מתמקדת בסיפא של הפסוק ולפיה מובן כי האל דן את המלך ואת הציבור בכל יום.[1] ההבנה מנותקת מפשוטו של הפסוק. 


[1] ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה (ראש השנה), עמ' 1026.