עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 257

מקבילות

ירושלמי, הוריות פ"ג דף מז ע"א/ה"א, עמ' 1421

מדרש שמואל (בובר), ז' ה', דף לד ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור כעין היסטורי

עיון קצר באגדה

האגדה נפתחת במימרת ריש לקיש 'נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלושה'. לשאלת המשך תיפקודו כנשיא מובאת תשובתו של  רבי חגי שנאמרה בלשון שבועה, כי אין מחזירין את הנשיא מחשש שיתנקם במענישיו, ואף ולא יהסס להמיתם.

רבי יודן נשיאה שמע וכעס על ריש לקיש^[14] ואף שלח את שומריו לתפוס אותו. את ריש לקיש  שברח והתחבא במגדלא או כפר חיטים אחד מישובי הסביבה.

למחרת הגיע הנשיא הגיע לבית הוועד וביקש מרבי יוחנן להשמיע דבר תורה. רבי יוחנן טפח ביד אחת ובכך רמז על אי הסכמתו לתגובת הנשיא כלפי ריש לקיש ולמשמעותה של אמירת דבר תורה על ידו בלעדי ריש לקיש. רבי יודן נשיאה ביקש מרבי יוחנן לגלות את מקום מחבואו של ריש לקיש ולאחר שנמסר לו הוסיף כי הוא ורבי יוחנן ילכו למחרת לריש לקיש.^[15]

רבי יוחנן הודיע לריש לקיש על הפגישה הצפויה עם הנשיא ובקשו להכין דברי תורה. יש לשער כי בביטוי 'עתיר לך מילה דאורייא' רמז לריש לקיש לומר דברי תורה שאין בהם כדי להכעיס את הנשיא, ואולי להפך, למצוא באמצעותם דרך לפייסו.

בפגישה חלק ריש לקיש לנשיא כבוד; הוא יצא לקדם את פניהם של הנשיא ורבי יוחנן ודימה את בואו של הנשיא עליו למעמד יציאת מצרים שבו האל בעצמו  בא ולא על ידי שליח הוציא את ישראל ממצרים, כן הנשיא בא בעצמו אליו, לריש לקיש, ולא שלח שליחים. אפשר וניתן למצוא בדבריו ביקורת על הנשיא כששלח חיילים לתופסו ולא זימנו כדי לשמוע מה בפיו.

בד בבד עם הכבוד שחלק לנשיא לא היסס ריש לקיש להשיב לשאלתו של הנשיא 'מה חמית מימר הא מילתא'; והכריז כי לא יימנע מללמד את תורת האלוהים.^[16] מתשובתו של ריש לקיש אפשר להניח כי היה עימות גם בינו לבין רבי יוחנן. אפשר שראה בדרכו של רבי יוחנן נכונות לכפיפות לנשיא ששאב את כוחו בעיקר מהשלטון הרומי ולא מכוחה של תורה.

בעל האגדה חידד את דברי ריש לקיש בהביאו בשם האמורא שמואל בר רב יצחק  את תוכחת עלי לבניו: 'אַ֖ל בָּנָ֑י כִּ֠י לֽוֹא־טוֹבָ֤ה הַשְּׁמֻעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י שֹׁמֵ֔עַ מַעֲבִרִ֖ים עַם־יְהֹוָֽה'  (שמואל א' ב' כ"ד).^[17]

כאמור הקשרה של האגדה הוא הכהן הגדול, ואילו היא עוסקת בנשיא. אפשר כי מעמדו של הנשיא ותיפקודו היו רלוואנטיים לזמנם,^[18] לכן נתפסה עבירת הנשיא כחמורה.^[19].

[1] סוקולוף, ערך 'מה', עמ' 293.

[2] סוקולוף, ערך 'די', עמ' 144.

[3] א. סוקולוף, ערך 'גנן', עמ' 133. 

   ב. שלח את הגותיים, משמע את חייליו (לוין, מעמד החכמים, עמ' 127).

[4]  סוקולוף, ערך 'טרף 2#', עמ' 232.

[5] מגדל – עיר מסחר וחרושת על שפתו המערבית של ים כנרת, כ-5.5 ק"מ צפונית מערבית לטבריה. היתה גם עיר מושב של תלמידי חכמים (נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית ב', ערך 'מגדל נוניא', בארמית מגדלא, עמ' 102 – 103).

[6] כפר חיטים – יישוב המצוי כ-8 ק"מ צפונית – מערבית לטבריה (נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית ב', ערך 'כפר חיטיא' עמ' 34).

[7]  סוקולוף, ערך 'שרי', עמ' 567.

[8] סוקולוף, ערך 'טפח', עמ' 229.

[9] סוקולוף, ערך 'מפתח 2# ', עמ' 324.

הפני משה (על הדף) טוען כי המילה דו משמעית, 'מפתחה' היא בלשון סגי נהור. לדעת ליברמן, ייתכן כי רבי יהודה נשיאה בחר במילה דו משמעית כדי לרמוז לא רק על היותו סגור אלא גם 'עיוור' (ליברמן, ירושלמי כפשוטו, עמ' 22).

[10] סוקולוף, ערך 'קדם', עמ' 475.

[11] סוקולוף, ערך 'גב', עמ' 118.

[12] סוקולוף, ערך 'עתיר'  עמ' 422.

[13] ערוך השלם ג', ערך 'דרגון', עמ' 142

[14] על פי רצף הסיפור נראה שכעסו היה על דבריו של רבי חגי. אך סברה זו קשה שכן רבי חגי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי, ואילו רבי יודן נשיאה וריש לקיש הינם מהדור הראשון, כך שכעסו של הנשיא אפשרי על ריש לקיש שהוא בן דורו. עלי תמר (על הדף) סבור כי דברי רבי חגי הינם מאמר מוסגר.

[15]  רבי יוחנן גילה את מקום מחבואו של ריש לקיש מהכרת כוחו של הנשיא, ומאותה הסיבה קיבל את דרישתו להצטרף אליו לפגישה עם ריש לקיש. בעלי תמר מפורש כי רבי יוחנן נענה כיוון שראה בדברי הנשיא ביטוי להכרה בחכמים ובדברי תורתם. פתוח הכיוון של עלי תמר נראה לי הנכון.

[16] בדבריו משתקפת תפיסה כי החופש המלא ללמד את התורה היא זכות שאין למונעה, וכי הכניעה לפחד כמוה כשיעבוד. צירוף תגובותיו בעת קבלו את פני הנשיא מעיד על הבחנה בין הכבוד לסמכות ובין החירות ללמד ולפסוק הלכה.

[17] בעל קרבן העדה מבאר את הקשרו של הפסוק: 'דריש ביה מעבירין אותן ויש לי לפרסם דין התורה'; וכן פני משה: 'עם ה' מעבירין אותו ומפרסמין ואין חוששין מפני היראה והכבוד'.

[18] ייתכן כי סמוי הסיפור אירוע אקטואלי שביטא עימות חריף יותר בין בית הנשיא לחכמים בנושאים, כגון מיסוי, יחסים עם רומא, יחסים עם האוכלוסייה הזרה באיזור, היחס לחכמים ולפסיקות בתחומי ההלכה שהחליט הנשיא. ראו בהרחבה לוין, מעמדתם של חכמים, עמ' 126 – 129.

[19]  ראה בהרחבה לוין, מעמדם של חכמים, עמ' 126 – 129.