סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

גינצברג, שרידי הירושלמי עמ' 256 – 257

מקבילות

בבלי, בכורות ה ע"א

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות לח ד"ה וכסף פקודי

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל, בבלי סנהדרין יח ע"א

סוגה

סיפור דרשני היסטורי

עיון קצר באגדה

בסיפור מובא ויכוח בין רבן יוחנן בן זכאי ובן הגמון נוכרי בדבר דמותו של משה רבנו כפי שמצטיירת בהתנהלותו במיסוי.

הסיפור כולו מבוסס על דיאלוג:

שאלת ההגמון (שורות 1 – 5)

שאלתו הראשונה של ההגמון בנויה ממשפט מכליל על דמותו של משה רבנו וניסיון לבססו על פי פסוק מהתורה. השאלה, אם משה 'רבכם' היה גנב או שלא היה בקיא בחשבון, מתריסה^[2], שכן מציגה שתי אפשרויות מעליבות ופוגעות. בהמשך (שורות 3 – 5) קובע ההגמון כי משה היה גנב, ואת טענתו מבסס על המקור המקראי 'בקע לגולגלת' ו'מוכיח' את הגניבה על פי חישוב ערך המטבעות בתקופתו (שורות 5 -8)^[3].

תשובת רבן יוחנן בן זכאי (שורות 6 – 10)

התשובה בנויה באותה התבנית, משפט מכליל וביסוס על פי פסוק מהתורה. משה רבנו לא היה גנב אלא גזבר נאמן ובקיא בחשבון. בהמשך מוסברת דרך הגבייה על פי כללי החישוב במטבעות בתקופתו (13 -14) תוך הדגשה כי החשבון מדוייק, בפרוטרוט.

תגובת ההגמון לתשובת רבן יוחנן בן זכאי (שורות 11 – 13)

לדבריו, החשבון לא נעשה כראוי כי לא חישב קינטירא, אילו חישב קינטירא, היה מתברר כי גנב חצי.

תשובתו השנייה של רבן יוחנן בן זכאי (שורות 14 – 16)

רבן יוחנן בן זכאי משיב תוך התבססות על פסוק אחר (שורה 15) וחוזר שוב על הקביעה כי משה רבנו דייק בחישוב.

תגובת ההגמון (שורות 17 – 18)

ההגמון אינו משיב בחישוב חדש אלא חוזר על דבריו הקודמים.

תשובתו השלישית של רבן יוחנן בן זכאי (שורות 19 – 21)

רבן יוחנן בן זכאי מתבסס על מקור מקראי אחר (שורה 20) אותו אין הוא מסביר על פי חישוב ערך המטבעות בתקופתו, אלא קובע ש'כיכרו של הקב"ה כפול היה'^[4].

הסכמת ההגמון – סיום הדיאלוג (שורות 22 – 23)

ההגמון מקבל את טענת בן שיחו וחוזר על דבריו 'גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה'^[5].

אפשר כי השיחה בין ההגמון לבין רבן יוחנן בן זכאי היתה ולו אף קצרה ובאופן שטחי[6]; ואפשר שהייתה פיקטיבית במטרה להרגיע את האוכלוסייה שהמנהיגות עושה מלאכתם נאמנה. ייתכן כי הצגת ההסברים השונים להבנת דרכי המיסוי בזמנו של משה רבנו ולהצדקתם הלמו גם את זמן הסיפור.