סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

גינצברג, שרידי הירושלמי עמ' 257

מקבילות[4]

בבלי, סנהדרין יז ע"א

ספרי במדבר פיסקא צה

ספרי זוטא י"א כ"ו

במדבר רבה פ"ד סימן י'

במדבר רבה פט"ו סימן י"ט

תנחומא, במדבר סימן כ"א                  

תנחומא בהעלותך, סימן י"ב 

מדרש ילמדנו (מאן) בהעלותך מ"ו ע"א

פסיקתא זוטרתא, במדבר, בהעלותך ק"ב ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

הערוך לרבי נתן מרומי כרך ו', ערך 'פתק', עמ' 466  -467 

רבינו חננאל לבבלי, סנהדרין יח ע"א

סוגה

סיפור דרשני

עיון קצר באגדה

באגדה שני סיפורים דרשניים מקבילים המרחיבים שני אירועים שסופרו בתורה בקצרה ללא פירוט. האחד, כיצד מילא משה רבנו את צו האל לפקוד את הבכורים בעם ישראל ולפדות בחמישה שקלים את אלו שיש לפדותם[5], והשני, כיצד נבחרו שבעים הזקנים על ידי משה[6]. בין שני הסיפורים מפריד סיפור אירוע קצר, ובו דו שיח בין אנטוניוס ורבן יוחנן בן זכאי.

סיפור א' – מדרש על אודות מפקד הבכורים ותשלום כסף הפדיון (שורות 1 – 33)

על פי הכתוב בתורה, ציוה משה לפקוד את הבכורים בעם על מנת שלויים יחליפו אותם בשירות בקודש. כיוון שמספר הבכורים עולה על הלויים יש לפדות בחמישה שקלים את אלו שלא ישרתו בקודש. על פי האגדה, משה חשש שמא לא יצליח לבצע את המשימה[7], לכן לא הפעיל את סמכותו ולא קבע מי ישלם את כסף הפדיון, אלא הטיל גורל שעל פיו ייקבע מי ישלם את כסף הפדיון.

על דרך ביצוע ההגרלה מובאות שתי דיעות, האחת אנונימית (שורות 6 – 14), והשנייה בשם רבי יהודה או רבי נחמיה[8]. אחד מהדוברים מביע חשש לתקלה על פי הדרך המוצעת[9], אך חברו טוען כי לא קרתה תקלה משום שבנס עלו הפתקים במסורגין.

למעשה, גם בדרך הראשונה של ביצוע ההגרלה  יכולה להתעורר תקלה[10], ולכן מובהר[11] בתוספת האמוראית לסיפור (שורות 29 – 33) כי בשתי הדרכים המוצעות נעשה נס, והפתקים עלו מסורגין.

סיפור ב' – שיחה בין אנטונינוס[12] ורבן יוחנן בן זכאי (שורות 34 – 37)

הסיפור קצר וכולל שאלה מתריסה של אנטונינוס הגמון ותשובה של רבן יוחנן בן זכאי[13].

השאלה מתייחסת לחוסר זהות במספר הלווים לפי שני מקורות בתורה[14], אך בפועל יש לה השלכה גם על הנאמר בסיפור הקודם.

תשובת רבן יוחנן בן זכאי מבהירה כי ההפרש עליו מצביע השואל אינו מלמד על קיומה של סתירה בכתוב אלא מבטא את המתרחש במציאות.  מבין עשרים ושניים אלף בני לוי, שלוש מאות הם בכורים, ומאחר ש'אין קודש מוציא קודש', היינו בכור לוי לא יכול להקדיש עצמו במקום בכור ישראל, הרי שהמספר הראשון אמור רק בלויים המקדישים עצמם במקום בכורות ישראל[15]. 

התשובה נשענת כנראה על ההנחה, שהאמור בספר במדבר מוכר: הלויים הוקדשו לעבודת האל במקום בכורות ישראל[16], אולם מאחר שבישראל מאתים שבעים ושלושה בכורים[17] הם נדרשים לפדות עצמם, שכן בכורות הלויים אינם יכולים לפדותם[18].

סיפור ג' – מדרש על אודות בחירת שבעים הזקנים (שורות 38 – 68)

כאמור לעיל, הסיפור מקביל לסיפור א', אלא שעוסק בבחירת הזקנים שיסייעו למשה, לכן המספרים השתנו. ההקבלה היא במבנה, בלשון, בניסוח ובחכמים הנזכרים.

ראוי לציין כי בשני הסיפורים אלמלא הנס היתה ההגרלה נכשלת. הנס אינו אלא ההשגחה, התערבות האל, כפי שניתן לראות באמירה 'ומה אעשה ומן השמיים הוא'. ייתכן שבכך ניתן בעקיפין מסר השולל פתרון בעיות באמצעות הגרלה, שהרי ללא התערבות האל במעשה לא היה פיתרון.