סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

בקובץ מדרשי הפסוקים (שורות 1 – 10) מבררים רבי חייה רבה ורבי שמעון בר רבי מהו סדר נשיאתן של התודות הנזכרות בסיומה של האגדה הקודמת[1].  האומר 'זו כנגד זו' סבור כי נושאי התודות הלכים זה בצד זה, והאומר 'זו אחר זו', לדעתו, נושאי התודות הולכים זה לאחר זה. שניהם מבססים דעתם על דרישתו של אותו הפסוק[2]: 'וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹאל וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ', ומתייחסים לאותה המילה 'לְמוֹאל'. הסובר זו כנגד זו דרש את המילה מול (מואל) כפי שמשתמע בפסוק[3] 'וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי'; והסובר זו אחר זו דרש את המילה מול כפי שמשתמע מהפסוק[4] '...וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל'[5].

בהמשך (שורות 11 – 19) מעמת בעל הסוגיה את המסקנות העולות מהמדרשים אל מול ההלכה במשנה,[6]: 'ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם  הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת...'.

מדברי האומר כי התודות נישאו במקביל זו לזו, נמצא שכל מקום מתכפר בתודה אחת. לא ברור על מה מבסס הדרשן את דבריו, שכן קשה להבין מדוע לא ניתן לראות במעבר התודות במקביל כמעברן של שתי תודות. מדברי האומר שהתודות נישאו זו לאחר זו, נמצא שכל מקום מתכפר בשתי תודות, כפי שכתוב במשנה. על כך אומר בעל הסוגיה 'יאות', כלומר, שנו כיאות, וברור מהי התודה הפנימית ומהי החיצונית[7]. על פי פשט המשנה, אין כל ודאות בקביעה זו. ולשיטת האומר כי נישאו התודות במקביל, משיב בעל הסוגיה כי הפנימית היא זו הסמוכה למקדש.

המדרשים אינם מובילים למסקנה חד משמעית בדבר דרך נשיאת התודות ואיזוהי התודה הפנימית הנאכלת אלא מציגים אפשרויות שונות.