סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, שבועות פ"ב דף לג ע"ד/ה"ב, עמ' 1345

עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש ומימרה 

עיון קצר באגדה

המדרש עוסק בתיאור הגורמים הנדרשים לצורך הרחבת גבולות העיר ירושלים. ירושלים נחשבת לבעלת קדושה יתירה משאר חלקי ארץ ישראל, ולכן נדרשת החלת קדושה על כל  מקום חדש שנוסף לעיר. לפי המשנה^[1], הרחבת תחומיה של ירושלים ושל עזרות המקדש הוא אחד מתפקידי הסנהדרין: 'אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד'. לכאורה, די בבית דין של שבעים ואחד, אך לפי המשנה במסכת שבועות^[2]  נדרשים להרחבת קדושת העיר והעזרות מרכיבים נוספים: '...שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם...'^[3].הרחבת העיר ירושלים בטקס בו משתתפים דמויות מהמעמד במלכותי, נבואי, דתי ואזרחי נועד להחיל את הקדושה גם על החלק המתוסף. אפשר שיש בתיאור הטקס משום תפיסה המושפעת מהחלת הקדושה על הפומריום הרומי^[4]

הסוגיה בה אנו עוסקים מורכבת משני מדרשים: מדרש תנאי המיוחס לרבי יהודה^[5], ומדרש אמוראי המיוחס לרב. שני המדרשים בעלי מבנה זהה:

פתיחה – אמירה מכלילה שיש בה כדי לחזק את שיאמר בהם (שורה 1, שורות 16 – 18).

מדרש – ביסוס הכתוב במשנה במסכת שבועות על פי דרישת פסוקים (שורות 2 – 12, 19 – 29).

סיום – מימרה זהה המסבירה פרט מתוך המדרשים (שורות 13 – 15, 30 – 32). 

המדרש התנאי (שורות 1 – 12) נפתח במילה 'כתחילה'^[6] המדגישה כי מרכיבי הטקס מתבססים על פי שלבי הקמתו של בית המקדש הראשון החל מתיאור קניית המקום עליו ייבנה בית המקדש הראשון ותחילת בנייתו^[7].

המדרש האמוראי (שורות 13 – 29) נפתח ב'מייתי לה דבר תורה', כלומר פרטי הטקס נלמדים, מדבר תורה, ובנוסף דרישת הביטוי 'כֵּן תַּעֲשוּ'^[8] שלא כפשוטו הנתפסת כמחייבת עשייה לדורות. בהמשך דרישות פסוקי התורה מציגות את כל הפרטים הנדרשים להחלת הקדושה על שטחים חדשים בירושלים^[9].   

ישנם פרטים זהים בשני המדרשים:

א.      ביסוס השתתפות הסנהדרין בטקס החלת הקדושה נעשה בשניהם על פי דרישת שני פסוקים שלא כפשוטם, אחד מהם הוא הפסוק שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ'^[10].

ב.      התבססות על אותו הפסוק המתאר את חנוכת החומה בתקופת עזרת ונחמיה.

ג.       הוספת מימרה בשמו של רבי שמואל בר יודן המסביר שוני בבחירת מילה בפסוק לבין בחירתה במשנה^[11].

ייתכן שהבאת שני המדרשים בזה אחר זה נועדה לחזק את מקומו של הסנהדרין בהחלת הקדושה על שטחים שנוספו לירושלים. עם זאת אפשר כי תוכנם מחמיץ במידה מסויימת את מטרתם לחזק את חשיבות הסנהדרין בהוספת שטחים לירושלים, כיוון שדורשים את כל מרכיבי הטקס: מלך, נביא ואורים ותומים, אשר לא ניתן כבר לקיימם. אולם אפשר גם כי דווקא סדר העמדתם של המרכיבים שאינם עוד בנמצא הוא שמדגיש את מקומו של הסנהדרין ואת סמכותו בתהליך הרחבת הגבולות.

במדרש הראשון סדר העמדת המרכיבים מודגש במילה הפותחת 'כתחילה', דהיינו, בזמן דוד המלך. אז ניתן היה לקיים הטקס בשלמותו, אולם צורכי המציאות בתקופה מאוחרת יותר חייבו להתבסס על סנהדרין בלבד. במדרש השני ניתן למצוא חיזוק לחשיבות הסנהדרין בתהליך החלת הקדושה בסיום הפסוק 'וְכֵן תַּעֲשׂוּ', אשר יש המפרשים אותו כציווי למשה וכרמיזה לכל מנהיגי העם בעתיד, ומכאן גם לסנהדרין ולחכמי ישראל. בנוסף, איזכור בחירת שבעים זקנים עליהם יאציל האל מרוחו מהווה במדרש השני הוא רמז ברור וישיר לסנהדרין, המחזק את סמכותו בהרחבת גבולות העיר.

המדרש התנאי ענייני והולם את הנושא כיוון שמתייחס לקניית קרקע בירושלים ולבניית בית המקדש הראשון, ואילו המדרש האמוראי בעל תוקף רב יותר שכן מתבסס על התורה. עם זאת אולי אין כאן אלא שתי יצירות מדרשיות על אותו הנושא, שאינן אלא משחק חשיבה. שני המדרשים נדרשו לאחר חורבן בית שני, וייתכן כי יש בדבריהם בבחינת משאת נפש לבניית המקדש. שניהם נותנים לסנהדרין הגדולה את הסמכות ואת התוקף לבצע את השלבים ההכרחיים, ואולי מתוך משאת נפש כי לאחר הגשמתם תחזור המשימה להיות 'כתחילה'.

^[1] משנה, סנהדרין פ"א מ"ה.

^[2] משנה, שבועות פ"ב מ"ב.

^[3] למרות שהפירוט ההילכתי המלא נמצא במסכת שבועות, סיפורי המדרש העשירים בתוכנם מצויים בירושלמי במסכת סנהדרין.

^[4] הדמיון והקשר הרעיוני הובאו על ידי ד"ר אייל בן אליהו בהרצאה ב'פורום לספרות העת העתיקה' באוניברסיטת חיפה. מאמר פרי עטו בנושא 'הפומריום הרומי וערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון: ריאליה, הלכה וזיכרון' יפורסם בקרוב.

^[5] במקבילה ובעד הנוסח העקיף מובא מדרש זה בשמו של רב, מכאן שייתכן כי שני המדרשים  הם מהרובד האמוראי.

^[6] לעיתים נשתבשה לשון הירושלמי בהשפעת הבבלי. 'כתחילה' היא לשון ארץ ישראל; 'לכתחילה' נרדפת ל'בדיעבד' בלשון הבבלי; בדפוסים נשתבשה המילה ל'בתחילה' (אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, עמ' 1260 – 1261; ליברמן, תוספתא כפשוטה (זרעים) א', עמ' כ"א הערה 40).

^[7] מלך ונביא – דוד המלך וגד הנביא שותפים לקנית גורן ארונה היבוסי ובניית המזבח עליו (שמואל ב', כ"ד י"ח – כ"ה); אורים ותומים –  שלמה המלך הוא המחליט לבנות את בית המקדש בגורן ארנן היבוסי אשר בהר המוריה (דברי הימים ב' ג' א'); המילים 'נראה אליו' נדרשות שלא כפשוטן ומשמשות כהוכחה לשימוש באורים ובתומים; סנהדרין –  מתבסס על מדרש המילה 'אביהו' ועל המדרש הקדום על הפסוק 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' (דברים ל"ב ז'), שניהם אינם כפשוטם; תודות ושיר – מספר נחמיה צרפו את הפסוק 'ובשתי תודות ובשיר ...' (נחמיה י"ב כ"ז – מ"ג) המתאר את טקס חנוכת החומה סביב לירושלים בזמנו. כיוון שאין במקורות העוסקים בבניית בית המקדש הראשון זכר לדרישה זו הביסוס הוא על ספר מכתובים.

^[8] כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ (שמות כ"ה ט').

^[9] כאמור לעיל, לפי המדרש משה הוא מלך ונביא; אהרון מסמל את האורים והתומים; סנהדרין גדולה נלמדת משני פסוקים: 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל...ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך' (במדבר י"א ט"ז – י"ז); 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' (דברים ל"ב ז'); התודות והשיר צורפו מספר נחמיה (י"ב כ"ז – מ"ג) בו מתואר טקס חנוכת החומה סביב לירושלים בימי נחמיה.

^[10] דברים ל"ב ז'.

^[11] בפסוק נכתב 'תהלוכות' ואילו במשנה בשבועות נכתב 'מהלכין'.