פ"א ה"ד דף יט ע"ב עמ' 1270 – 1271 |
|
|
מקור |
תרגום |
|
1 "דיני נפשות בעשרים ושלשה". |
"דיני נפשות בעשרים ושלשה". |
|
2 ר' אבהו שאל. |
רבי אבהו שאל. |
|
3 שור הנסקל כר' מאיר מהו ליתן הכסף בשלשה ויסקל בעשרים ושלשה. |
שור הנסקל כר' מאיר מהו ליתן הכסף בשלשה ויסקל בעשרים ושלשה. |
|
4 אמ' ליה ר' יוסי ביר' בון. |
אמר ליה רבי יוסי בן רבי בון. |
|
5 שור הנסקל כולו ממון הוא וגזירת הכת' שיסקל. |
שור הנסקל כולו ממון הוא וגזירת הכתוב שיסקל. |
|
6 אגנטוס הגמון שאל לר' יוחנן בן זכאי. |
אגנטוס הגמון שאל לרבי יוחנן בן זכאי. |
|
7 "השור יסקל וגם בעליו יומת". |
"השור יסקל וגם בעליו יומת". |
|
8 אמ' ליה. שותף ליסטיס כליסטיס. |
אמר לו. שותף ליסטים כליסטים. |
|
9 וכשיצא אמרו לו תלמידיו. |
וכשיצא אמרו לו תלמידיו. |
|
10 ר'. לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. |
רבי. לזה דחית בקנה. לנו מה אתה משיב. |
|
11 אמ' להן. כת' "השור יסקל וגם בעליו יומת". |
אמר להם. כתוב "השור יסקל וגם בעליו יומת". |
|
12 כמיתת הבעלים כן מיתת השור. |
כמיתת הבעלים כן מיתת השור. |
|
13הקיש מיתת בעלים למיתת השור. |
הקיש מיתת בעלים למיתת השור. |
|
14 מה מיתת בעלים בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה. |
מה מיתת בעלים בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה. |
|
15 אף מיתת השור בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה. |
אף מיתת השור בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
תיאור האירוע מצוי בין שני קטעי הלכה (קטע א' שורות 1 – 5, וקטע ב' שורות 13 – 15) בין הקטע הראשון לבין תיאור האירוע יש קשר בנושא הנדון, אך אין רצף כרונולוגי (בקטע הראשון דיון הלכתי מהמאה השלישית לספירה, ואילו תיאור האירוע הוא מהמאה הראשונה לספירה). בין הקטע ההילכתי השני לבין תיאור האירוע יש קשר בנושא הנדון, והם מובאים קשורים זה לזה ברצף זמן אחד[1].
מסופר על שתי שיחות שניהל רבי יוחנן בן זכאי; שיחה ראשונה שיזם ההגמון[2], ושיחה שנייה שיזמו תלמידיו אשר שמעו, כנראה, את השיחה הראשונה.
שיחה ראשונה (שורות 7 -9)
אגנטוס ההגמון[3] טוען נגד ההלכה הקובעת כי אם שור מועד הרג אדם, גם בעליו יומת. הוא מבין את העונש לשור, אך אינו מבין מדוע גם הבעלים יומת, שהרי הוא לא עשה את המעשה[4].
רבי יוחנן בן זכאי משיב לו "שותף ליסטיס כליסטיס"[5]; השותף לליסטיס, אף כי בפועל לא השתתף בפשע הריהו שותף לו, לכן יענש כמו הליסטיס. הוא הדין בעונשו של בעל השור, הוא שותף למעשה שכן היה זה באחריותו למנוע את המעשה[6]. ההגמון לא המשיך לשאול, וניתן להניח שהתשובה התקבלה על ידו, משום שהחוק במתכונת זו היה מקובל על הרומאים[7].
שיחה שנייה (שורות 10 – 14)
תלמידי רבי יוחנן בן זכאי השומעים את התשובה להגמון רואים בה תשובה קלושה שאפשר לסותרה, כמוה כ "קנה" הרך והשביר[8].
יש מקום לשאול מדוע ראו תלמידיו את התשובה כבלתי ראויה; האם משום שהיא מתבססת על ההגיון, משום שנשענת על הקביעה המקובלת במשפט הרומי או משום שראו בה הסכמה לביטול ההלכה היהודית כאשר אינה קבילה על הרומאים?
רבי יוחנן בן זכאי מסכים עם תלמידיו ועונה להם תשובה שונה, כך נקבעה ההלכה בהתבסס על הכתוב בתורה, ולכן כמאמינים בה יש לקיימה.
תשובתו התקבלה על ידי תלמידיו[9]. לכן אפשר להניח כי הסכימו עם דרכו; מצד אחד, לתת לשליט את התשובות המתאימות לו כדי לזכות בהרשאתו לקיום ההלכה היהודית בחברה היהודית, ומצד שני ללמד את העם לקיים את החוק היהודי לא בגלל הסכמת השליט אלא כיוון שניתן על ידי האל.
[1] א. אין זה מענייננו לעסוק בנושאים ההלכתיים הנדונים כאן.
ב. שמות החכמים המובאים בקטע הראשון לעומת שם החכם המובא בסיפור מלמדים על מרחק הזמן ביניהם, ומעידים על מעשה עריכה. לעומת זאת הקטע השני מובא כדברים שנאמרו על ידי רבי יוחנן בן זכאי בתשובה לתלמידיו. למעשה, אין בקטע תשובה על שאלתם אלא השלמה לדבריו, כיוון שהוא מובא כחלק מתוך השלם הדן בפרשנות המדרשית לפסוק '... השור יסקל וגם בעליו יומת' (שמות כ"א כ"ט) פרשנות להלכה זו ראו משנה, סנהדרין פ"א מ"ד; מכילתא דר"י מהדורת הורביץ עמ' 285; מכילתא דרשב"י, מהדורת אפשטין – מלמד, עמ' 181.
ג. לדעת ח' אלבק, אף על פי שבמכילתא דר"י המדרש הוא של רבי עקיבא הרי זה המצוי בסוגין קדום יותר, כיוון שנדרש על ידי רבי יוחנן בן זכאי. (ח' אלבק, משנה (השלמות למסכת סנהדרין), עמ' 442).
[2] על שיחות בין ריב"ז לבין אחד מגדולי רומי ראו מ"ד הר, הדיאלוגים בין חכמים לגדולי רומי, בתוך דברי הקונגרס העולמי החמישי, עמ' 269 – 297. לדעת הר ייתכן כי השיחות, ושיחה זו ביניהן, התקיימו בין יוני 69 וסוף שנת 70 לספירה (שם, עמ' 275).
[3] אגנטוס שם פרטי לשר צבא רומי (ערוך השלם א', ערך 'אגנטוס', עמ' 137); לדעת ג' אלון, אגנטוס הוא שר צבא שהיה ההגמון (המושל) בימיו של ריב"ז. כמו כן לדעתו, כל מושל בתקופה מחורבן הבית עד למרד בר כוכבא נקרא בשם זה. (תולדות היהודים בימי המשנה, והתלמוד א', עמ' 50); הר מזהה את ההגמון כמרקוס אנטוניוס יוליינוס, הפרוקורטור של יהודה תחת שלטון הנציב קיריאליס סמוך לחורבן הבית (הר, הדיאלוגים בין חכמים לגדולי רומי, עמ' 273).
[4] אפשר שבאותה עת דנו מחדש במעמדם של בתי הדין היהודיים, ולכן גם שוחחו ולו גם באופן שטחי על התהליך הפלילי בדיני ישראל; מכאן מובן מדוע שוחחו על השור הנסקל (הר, הדיאלוגים בין חכמים לגדולי רומי, עמ' 274).
[5] ליסטיס משמעו אורב ושודד. (ערוך השלם ה', ערך 'ליסטיס', עמ' 46; סוקולוף, ערך 'ליסטיס' עמ' 282).
[6] הדמיון בין הליסטיס ושותפו לבין השור ובעליו לוקה בחסר: הליסטיס ושותפו הם שני בני אדם, ואילו השור והבעלים אינם שותפים, השור הוא בהמה ורכושו של הבעלים (ראו המפרשים על אתר).
[7] א. אין להסיק מכך שהשליט הרומי הכיר בבית דינו של רבן יוחנן בן זכאי (הר, הדיאלוגים עם חכמי רומי, עמ' 275 הערה 36).
ב. על החוק הרומי המקובל בעניין ראו ב' כהן, ההלכה היהודית והחוק הרומי, עמ' 411.
[8] דחה אותו בקנה: פטר אותו בתשובה קלושה. (אבן שושן, ערך 'קנה', עמ' 637).
[9] יש להניח כי התלמידים יודעים שאין מפעילים דין זה, וכי הבעלים פודים נפשם בכסף.