דף יט ע"א עמ' 1269 |
|
| מקור | תרגום |
|
1 ר' הושעיה כד הוה מקבל שהדייא בעיני- טב הוה אמ' לון. |
רבי הושעיה כאשר היה מקבל עדים בעיני-טב היה אומר להם. |
| 2 היו יודעין כמה עדות יוצא מפיכם. | היו יודעין כמה עדות יוצא מפיכם. |
| 3 כמה שכר בתים יוצא מפיכם. | כמה שכר בתים יוצא מפיכם. |
| 4 אמ' ר' אבונא. | אמר רבי אבונא |
| 5 ואין כיני אפי' בדיני נפשות. | וכך המידה אפילו בדיני נפשות. |
|
6 בת שלש שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסק?י?לה. |
בת שלש שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסקילה. |
|
7 נמלכו בית דין לעברו ובא עליה אינו בסקילה. |
נמלכו בית דין לעברו ובא עליה אינו בסקילה. |
| 8 אמ' ר' אבין. | אמר רבי אבין. |
| 9 "אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי". | "אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי". |
|
10 בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו אין הבתוליןחוזרין. |
בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו אין הבתולין חוזרין. |
| 11 ואם לאו הבתולין חוזרין. | ואם לאו הבתולין חוזרין. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי, נדרים פ"ו דף דף מ ע"א\ה"ח, עמ' 1037
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה ומדרש
עיון קצר באגדה
הקטע האגדי מורכב משתי מימרות ומדרש העוסקים בהשפעת קידוש החודש על אירועים אפשריים במציאות החיים.
חלק ראשון (שורות 1 – 3)
כשהיה רבי הושעיה מקבל עדים למולד הירח בעין טב[1] נהג להתרות בהם על האחריות לעדותם[2]. הוא מיקד מימרתו בהשפעת קידוש החודש על היבטים ממוניים, ודוגמא לכך היא טעות בקידוש החודש שעלולה לגרום להפסד לשוכר בית לחודש אחד[3].
חלק שני (שורות 4 – 7)
מימרתו של רבי אבונה מתריעה על ההשפעה האפשרית של החלטת בית הדין המקדש את החודש על דיני נפשות. אדם הבא על קטנה, אם היא בת שלוש ויום, דינו סקילה[4], אולם אם עיברו את החודש, הרי היא בת שלוש בלבד, ולכן פטור מעונש סקילה. אמירה זו מעצימה את האחריות המוטלת על העדים ועל בית דין המחליט לקדש את החודש על סמך עדותם, שכן בעקיפין יש להחלטה השפעה על חיי אדם.
חלק שלישי (שורות 8 – 11)
במדרש משמו של ר' אבין יש קריאה אל האלהים להשלים עם החלטת האדם ולהטות חסדו עליו[5], והוא מובא בהקשר להחלטה לעבר את החודש[6]. את האמירות 'אין הבתולין חוזרין' (שורה 10) ו'הבתולין חוזרין' (שורה 11) ניתן לייחס להיבט ההילכתי, דהיינו, זכויותיה הממוניות של הבת כבתולה חוזרות, ואפשר גם לסדרים על טבעיים[7] לפיהם אם החליטו לעבר את החודש, גילה שלוש בלבד ובתוליה חוזרים[8].
ישנה הדרגה במימרות שלושת החכמים; בכל אחת מהן גדלה האחריות הן בהליך קידוש החודש הן בהיקף השפעתו:
- רבי הושעיה הדגיש את חשיבות הזהירות בעדות על מולד הירח בהקשר לממון.
- רבי אבונה הרחיב את האזהרה לדיני נפשות והפנה אותה לבית הדין המקדש את החודש.
- דברי רבי אבין, הקושרים את הסכמת האל לעיבור החודש, מייחסים לקידוש החודש השפעה
בשלושה תחומים: הממוני, הגופני והמעמדי – הילכתי של האדם.
[1] א. ש' קליין וש' ספראי זיהו את המקום כעינטבה, המופיעה במפת מידבא, ומצויה בין לוד ליבנה.
ב. לפי הבבלי, עבר, כנראה, קידוש החודש לעין טב. 'אמר ליה רבי לרבי חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים' (בבלי, ראש השנה כה ע"א).
ג. הדים לכך ראו ירושלמי, ברכות פ"ד דף ז ע"ג/ה"א, עמ' 34 – 35; ראש השנה פ"ב דף נח ע"א/ה"ד, עמ' 670 – 671.
[2] בדבריו לעדים 'היו יודעים...' יש איזכור למשנה שנושאה הוא 'כיצד מאיימין את העדים'. אף שם מצוי הביטוי 'הוו יודעין' , (משנה, סנהדרין פ"ד מ"ד).
[3] אם ייקבע בטעות חודש חסר, יפסיד השוכר יום של שכירות.
[4] במשנה נאמר: 'בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין עליה משום אשת איש' (משנה, נדה פ"ה מ"ד). רמב"ם בפירושו למשנה זו אומר: 'כל זה פשוט, לפי שהכלל הכולל את כל זה הוא מה שאנו אומרים בת שלש שנים ויום אחד ביאתה ביאה. ודבר זה הלכה למשה מסיני שפחותה מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה, וכבר נכפל כלל זה בכמה מקומות.' על כך ראו גם הסוגיה בבבלי, יבמות נ"ז ע"ב.
[5] 'אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי' (תהלים נ"ז ג'). ראו פירוש רד"ק על הפסוק.
[6] ראו מדרש תהילים; 'אמר ר' הושעיא איזה אומה שמסכים אלהים עמה כאומה זו, כיצד בשעה שהזקנים יושבים לעבר שנה, הקב"ה מסכים על ידם, ועליהם אמר דוד אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי' (מדרש תהילים (בובר), מזמור ד', ד"ה (ד) אמר ר').
[7] פני משה על אתר מפרש 'בתולין חוזרין' כשינוי בסדרי הטבע.
[8] א. 'אמר רבא הכי קאמק גדול הבא על הקטנה ולא כלום דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דמי' (בבלי, כתובות יא ע"ב).
ב. הרמב"ם מתבסס, כנראה, על דברי רבא ומפרשם: 'וענין כנותן אצבע בעין שהיא דומעת לשעתה וחוזרת למצבה הקודם, כך אם נבעלה והיא למטה מגיל זה חוזרת להיות בתולה כאלו לא נבעלה כלל' (פירושו למשנה, נדה פ"ה מ"ד). מכאן שיש אפשרות להבין את דבריו כמתייחסים לתופעה בה חוזרים הבתולין אם נשרו בגיל צעיר, מכל מקום אין הוא רומז לתופעה על טבעית.
ג. נראה שעניין הבנת ה'בתולין חוזרין' כתופעה על טבעית אינה נחלת החכמים בתקופת המשנה והתלמוד. אפשר שסברו כי הדבר ייתכן בגיל שלוש, ואפשר שדבריהם כוונו להיבט ההילכתי מבחינת מעמדה כבתולה.