פ"א ה"ב דף יח ע"ד עמ' 1268 |
|
| מקור | תרגום |
| ומניין שמעברין את השנה על הגליות שגלו ועדיין לא הגיעו. | |
| 2 ת'ל "[בני ישראל1]" "מֹעֲדָי". | תלמוד לומר "בני ישראל" "מֹעֲדָי". |
| 3 עשה מועדות שיעשו כל יש'. | עשה מועדות שיעשו כל ישראל. |
| 4 אמ' ר' שמואל בר נחמן. | אמר רבי שמואל בר נחמן. |
| 5 והן שהגיעו לנהר פרת. | והן שהגיעו לנהר פרת. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי שביעית פ"י דף לט ע"ב – ע"ג/ה"א, עמ'' 212 – 213
ירושלמי ראש השנה פ"ג דף נח ע"ג/ה"א, עמ' 673
ירושלמי נדרים פ"ו דף מ ע"א /ה"ח, עמ' 1036 – 1037
עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מדרש ומימרה
עיון קצר באגדה
האגדה עוסקת בעיבור שנה מתוך התחשבות בגלויות ישראל[1]. בעל הסוגייה שואל מהו המקור המקראי להתחשבות זו[2].
כתשובה מובא מדרש על הפסוק 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי'[3]. הדרשן קושר את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ל- מוֹעֲדָי, ולאור הקשר סבור כי מן הראוי לדאוג לכך שכל בני ישראל יוכלו לחוג את המועדים. המדרש אינו כפשוטו של מקרא, אך קרוב אליו, ומובן ממנו שיש להתחשב בבני הגולה אשר יצאו לדרכם כדי לחוג את החג בארץ ישראל, אך עדיין לא הגיעו אליה.
רבי שמואל בר נחמן מסייג את ההתחשבות, ולטענתו יש לעבר את השנה, אך ורק אם עולי הרגל לישראל כבר נמצאים בדרכם לארץ ישראל והגיעו לנהר פרת[4].
[1] לכאורה עיבור השנה קבוע במחזור של תשע עשרה שנים, אך נמצא כי עשויות להיות להיות סיבות נוספות: מפני הדחק (תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ב ה"ז, עמ' 416); מפני הצרכין והתנורים (שם, הי"ב, עמ' 417); מפני הגשרים (בבלי, סנהדרין יא ע"א).
[2] א. בנוסח שלפנינו נכתב 'גלו' ובכ"י ליידן בהוצאת האקדמיה סומנה המילה כתמוהה.
ב. בירושלמי, שביעית (ראו עדי נוסח) נכתב 'שיצאו'; בירושלמי, ראש השנה ונדרים (ראו עדי נוסח) נכתב 'שעלו'; בברייתא בבבלי, סנהדרין יא ע"א נכתב 'שנעקרו ממקומן'.
ג. נראה שבסוגין צ"ל 'עלו'. ראו פליקס, שביעית (פ"י), עמ' 300 הערה 48.
[3] ויקרא כ"ג ב'.
[4] פליקס טוען כי יש בעיה בדברי ר' שמואל בר נחמן ובמימושם (פליקס, שביעית (פ"י בפירוש, בביאור ובהערות), עמ' 300 – 301).