סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, פסחים פ"ט דף לו ע"ג\ה"א, עמ' 550

ירושלמי, נדרים פ"ו דף לט ע"ד – דף מ ע"א\הי"ג, 1035 - 1036

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

באגדה זו מנסים אמוראים להסביר מדוע נדרש זמן כה רב לטיהור המקדש[1]. נמצאו לכך שתי סיבות, טומאת מת (שורה 1) וטומאת עבודה זרה (שורות 10 ו-12).

הקטע בנוי משלושה חלקים:

חלק א' – טומאת מת (שורות 1 – 2)

הקטע נפתח במונח 'ותייא כיי דמר', המרמז כי המסופר על מציאת גולגולת ארונה היבוסי ידוע ונאמר במקום אחר[2]. לפי מפרשים על אתר, בסיומו של טיהור המקדש נמצאה גולגולת ארונה היבוסי, ולכן לא יכלו להספיק ולהיטהר עד מועד הפסח.

חלק ב' – סטייה מהנושא העיקרי והתמקדות במהות מעשי חזקיה (שורות 3 – 8)

שני האמוראים, רבי סימון בר זביד ורבי שמואל בר נחמן, דורשים, כנראה, את הביטוי 'כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ'[3]. שניהם סבורים כי על אף שהתאמץ המלך חזקיה לטהר, לא צלחה המשימה בידו. אלא שאמורא אחד כיוון דבריו לטיהור המקדש, ואילו השני, לטיהור עצמו על ידי מעשים טובים.  

חלק ג' – טומאת עבודה זרה (שורות 9 – 12)

החלק עוסק בתיאור פרט מוחשי בטיהורו של בית המקדש, והוא בנוי כסוגיה קצרה:

א.      מימרה (שורה 9) המביאה פסוק[4] שעניינו והקשרו הוא טיהור המקדש על ידי המלך חזקיה.

ב.      שאלה אנונימית (שורה 10) המביעה הסתייגות ממשך הזמן הארוך של הטיהור ומציינת שכל שנדרש לביעור העבודה הזרה מהמקדש הוא יום אחד. בשאלה זו סמויה ביקורת על משך זמן טיהור המקדש.

ג.       תשובה בשם רב אידי (שורות 11 – 12) בה נמסר על דמויות צלמים כשדיים שהיו חקוקות בששר[5]. מטרת המידע היא למסור על הקושי הרב בטיהור המקדש, מכאן גם על משך הזמן הנדרש לשם כך, וכתוצאה מכך על הצורך לקיים פסח שני[6].

מעשה העריכה של חלקי האגדה יוצר מסגרת, שכן בפתיחה ובסיום מובאים פרטים אגדיים שאין להם ביסוס במקרא, ואלו מהווים מעין מסגרת לעמדות ה'שיפוטיות' כלפי חזקיה המלך המבטאות הן הערכה למעשיו הן הסתייגות מהם.

סיפור מציאת גולגלתו של ארונה היבוסי תחת המזבח וסיפור הצלמים הכשדיים בהיכל, וכמו כן ההערכה למעשי המלך חזקיה אינם מתקשרים לסוגיה אלא מן ההיבט ה'עלילתי', טיהור בית המקדש על ידי חזקיה. נראה כי הסיפור מעוגן במקבילה בירושלמי פסחים[7] ואף הולם את נושאה המרכזי, אם יכול ציבור, ולא רק אדם יחיד, שלא לקיים את הפסח במועדו בשל טומאה ולקיים מאוחר יותר פסח שני. אפשר כי במעשה העריכה קישר בעל הסוגיה את הרובד האמוראי לרובד התנאי על מנת לחזק את הקשר הרופף בין פסח שני בימי חזקיה לבין אפשרות של עיבור שנה מפני טומאה.