סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ב ה"י ו-הי"א, עמ' 417

תוספתא, פסחא (ליברמן) פ"ח ה"ד וה"ה, עמ' 184 – 185

ירושלמי, פסחים פ"ט דף לו ע"ג\ה"א, עמ' 550

ירושלמי, נדרים פ"ו דף לט ע"ד – דף מ ע"א\הי"ג, 1035 - 1036

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

הקטע הוא חלק מדיון תנאי בשאלה אם טומאה הינה סיבה לעיבורה של שנה. התשובה נבדקת עולה לאור מעשהו של חזקיה המלך כפי שמתואר במקרא[1]. שני חלקי הקטע מקבילים לתוספתא[2] אולם בסדר הפוך.

חלק א' (שורות 1 – 10) 

החלק נפתח בהבאת מחלוקת בין סתם התלמוד לבין רבי יוסי[3]. כתמיכה לעמדה 'מעברין' מובא מדרש[4]  שלא כפשוטו הטוען כי המלך חזקיה עיבר את השנה מפני הטומאה[5]. לפי פשוטו של הפסוק[6] חלק מהעם אכלו את הפסח בטומאה, ולכן התפלל עליהם חזקיה. מכאן שניתן להבין כי חלק מהעם אכל את הפסח בטוהרה בחודש השני[7]. ואילו לפי המדרש שלא כפשוטו חזקיה עיבר את השנה על ידי הוספת חודש ניסן כדי שיאכלו את הפסח בטהרה.

בהמשך מובאות שתי אמירות המהוות תגובה או תמיהה לשיטת הסוברין 'מעברין'. מחד גיסא, כיצד עיברו את ניסן, שהרי מעברין את חודש אדר בלבד; ומאידך גיסא, כיצד יש להבין את מעשהו של חזקיה אשר גרם לעם לעשות פסח שני, שלא נועד לציבור אלא ליחידים. הכתוב אינו נותן מענה, והתמיהות נותרות בעינן.

חלק ב' (שורות 11 – 19)

ישנה חזרה על המחלוקת בדבר עיבור השנה מפני הטומאה, כשהעמדות מובאות באופן אנונימי[8]. כל עמדה מבססת את עמדתה בהביאה מדרש על חלק מפסוק[9]. מי שפסק כי אין מעברין מפני הטומאה, מביא את חלק פסוק 'כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב', משמע שאכלו בטומאה ולא עיברו[10]. ומי שפסק כי מעברין דורש את 'בְּלֹא כַכָּתוּב' בלבד ומייחסו לכך שעיברו את ניסן מפני הטומאה, בעוד שיש לעבר רק את אדר. אף בחלק זה אין הכרעה בין שתי העמדות.