פ"א ה"ב דף יח ע"ד עמ' 1267 |
|
|
מקור |
תרגום |
|
1 על שלשה סימנין מעברין את השנה. |
על שלשה סימנין מעברין את השנה. |
|
על אביב ועל התקופה ועל פירות האילן. |
|
|
3 על שנים מעברין על אחד אין מעברין. |
על שנים מעברין על אחד אין מעברין. |
|
4 ואם עיברוה הרי זה מעוברת. |
ואם עיברוה הרי זה מעוברת. |
|
5 וכשהיה אביב אחת מהן היו שמיחין. |
וכשהיה אביב אחת מהן היו שמחין. |
|
6 רשב'ג או'. |
רבן שמעון בן גמליאל אומר |
|
7 אף על התקופה. |
אף על התקופה. |
|
8 על שלש ארצות מעברין לשנה. |
על שלש ארצות מעברין לשנה. |
|
9 על יהודה ועל עבר הירדן והגליל. |
על יהודה ועל עבר הירדן והגליל. |
|
10 על שתים מעברין על אחת אין מעברין. |
על שתים מעברין על אחת אין מעברין. |
|
11 ואם עיברוה אינה מעוברת. |
ואם עיברוה אינה מעוברת. |
|
12 וכשהיתה יהודה אחת מהן היו שמיחין |
וכשהיתה יהודה אחת מהן היו שמחין |
|
13 מפני שהעומר בא ממנה. |
מפני שהעומר בא ממנה. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ב ה"ב ו-ה"ג, עמ' 416
בבלי, סנהדרין יא ע"ב
עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה[1]
אחד הסימנים בשלהם מעברים את השנה הוא האביב.
כאשר מתרשם בית הדין כי התבואה לא תבשיל עד הפסח, והקציר יתעכב, ובשל כך תיאסר על הציבור אכילת 'חדש'[2], כלומר, הוא יאלץ לאכול רק מהתבואה דאשתקד, במקרה זה מעברין את השנה. לפי החלק האגדי בסוגיה, אם ה'אביב' הוא הסיבה לעיבור, היו שמחים.
יש להניח כי ראשונים לשמוח הם בעלי השדות, כיוון שחודש נוסף מאפשר את צמיחת התבואה והבשלתה המלאה לקראת חג הפסח. סביר לומר, כי הציבור כולו שמח הן על היות תבואה בשפע ובטיב, הן על האפשרות להביא את העומר בט"ז בניסן ולהתחיל לאכול מהתבואה החדשה מיד[3].
יש המפרשים[4] את דברי רשב"ג 'אף על התקופה', שהייתה שמחה גם על העיבור גם בשל סימן זה. כלומר, אם ראו שתקופת טבת מתארכת היו מעברים את השנה, הכל היו שמחים לחוג את חג הפסח בחודש האביב, בתקופת ניסן[5].
בהמשך מציינת הברייתא כי בדיקת מצב גידולי התבואה ופירות האילן הייתה מתבצעת בכל אזורי ארץ ישראל, ואם החליטו חכמים לעבר את השנה לאור המצב ביהודה היו שמחים. נראה כי בימים שירושלים ובית המקדש היו מרכז החיים הדתיים של העם,[6] באה השמחה לידי ביטוי בהיות מנחת העומר מהתבואה שבקרבת ירושלים.[7]
[1] על הקטע ההילכתי ראו ראשונים על בבלי, סנהדרין יא ע"ב.
[2] איסור אכילת 'חדש' משמעו איסור אכילה מן התבואה החדשה עד לאחר הקרבת מנחת העומר בט"ז ניסן. ראו ויקרא פרק כ"ג י"ד.
[3] ראו מפרשים על אתר.
[4] ראו מפרשים על אתר.
[5] ראשונים מסבירים כי גם על איחור תקופת תשרי היו מעברין את השנה (ראו ראשונים על בבלי, סנהדרין יא ע"ב).
[6] הבאת העומר, הביכורים וכו' התקיימו הלכה למעשה בבית המקדש בלבד. נראה כי הברייתא כולה היא מהתקופה בה בית המקדש פעל כסדרו, למעט דברי רבן שמעון בן גמליאל שהם תוספת מאוחרת.
[7] ראו משנה, מנחות פ"י מ"ב.