פ"א ה"ב דף יח ע"ג – ע"ד עמ' 1267 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא. | רבי ירמיה שאל לפני רבי זעירא. |
| 2 ולוד לאו מיהודה היא. | ולוד לאו מיהודה היא. |
| 3 אמ' ליה. אין. | אמר לו. כן. |
| 4 ומפני מה אין מעברין בה. | ומפני מה אין מעברין בה. |
| 5 אמ' ליה. | אמר לו. |
| 6 שהן גסי רוח ומעוטי תורה. | שהן גסי רוח ומעוטי תורה. |
|
7 הפיך אפוי וחמא ר' <יח, ד> אחא ור' יודה בן פזי. |
הפך פניו וראה רבי אחא ורבי יודה בן פזי. |
| 8 אמ' ליה. | אמר לו. |
| 9 איטה עבדתני מבזה רבנן. | עשית אותי מבזה חכמים. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור מעשה
עיון קצר באגדה
באגדה הקודמת סופר כי חדלו לעבר את השנה בלוד. בסיפור שלפנינו שואל רבי ירמיה את רבי זעירא[1] לסיבה בגללה אין בית הדין לעיבור השנה מתכנס בלוד. ייתכן כי נוסח השאלה 'ולוד לאו מיהודה היא' מעיד על תמימותו של 'עולה חדש' אשר אינו מכיר עדיין את הארץ.
רבי זעירא תולה את הסיבה בחכמי לוד שלדבריו הם 'גסי רוח ומעוטי תורה'.
תשובתו של רבי זעירא מעידה על מתח אקדמי אפשרי בין ישיבת טבריה לחכמים שנותרו בלוד[2]. מתח שסביר כי נוצר כתוצאה מרצונו של רבי וממשיכי דרכו להעביר את הנהגת היישוב היהודי לגליל. עם זאת ייתכן כי רבי זעירא אינו מודע לסיבה בגינה חדל בית דין לעיבור שנה לתפקד בלוד, ודבריו נובעים מהאווירה השלילית של חכמי הגליל כלפי חכמי לוד.
במהלך הסיפור חלה תפנית כשהפך רבי זעירא פניו וגילה כי מצויים בקרבתו רבי אחא ורבי יהודה בן פזי, חכמי לוד, והוא בתשובתו החפוזה והגורפת פסל וביזה תלמידי חכמים.
[1] שניהם אמוראים שעלו לארץ ישראל מבבל.
[2] אופנהיימר, תולדות הסנהדרין, עמ' 264.