סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, ראש השנה פ"ב דף נח ע"ב/ה"ה, עמ' 671

בבלי, סנהדרין יח ע"ב

בבלי, כתובות קיב ע"א

עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מעשה חכמים

עיון קצר באגדה

בקטע הנדון ניתן להבחין בארבעה חלקים: 

חלק א' – האירוע (שורות 1 – 3)

זקן אנונימי זומן לשמש כדיין בבית דין לעיבור שנה^[10], זימונו מנע מריש לקיש להשתתף בדיון, ותגובתו 'כן יהא בשכרן'^[11]  מצביעה על כך שזימונו של הזקן פגע בו ואף עורר את חמתו. ניתן להניח כי זעם זה משקף מתח בין בית הנשיא לריש לקיש.^[12]

חלק ב' – התייחסות לתגובתו של ריש לקיש (שורות 4 – 10)

חלק זה, הפותח במילים 'ולא שמיע', המלמד כי תגובתו של ריש לקיש מעוררת תמיהה. רבי קריספדאמביא שמועהמשמו של ר' יוחנן ממנה עולה כי בבית דין לעיבור השנה יכולים לשבת אפילו רועי בקר. אומנם אין הם 'חכמים' במובן המקובל, אולם בעלי הבנה בסימנים מיוחדים בעונות השנה, ובשל הכרותם את עולם החי והצומח יודעים מתי יש לעבר את השנה.

כל אחד מן הרועים הציג קריטריון להבחנה בחילופי עונות. לא ברור אם שימשו כדיינים או כעדים. מצד אחד נאמר: 'ועברו את השנה שלושה רועי בקר', דהיינו, הם שימשו כדיינים, אולם בהמשך נאמר 'ועיברו את השנה על פיהם', מכאן שהיו עדים. 

שילוב תגובתו של ר' קריספדא בסמיכות לתגובתו של ריש לקיש נועד אולי לבטא ביקורת כלפיו, על כך שהוא חושש לכבודו ומוּנָע על ידי מניעים אישיים. אולם אפשר כי הסיפור שולב על מנת להבהיר שאין לראות בזימון לדיון בעיבור השנה הערכה לחוכמה בתורה.

חלק ג' – דיון הלכתי (שורות 11 – 14)

חלק זה מובא אגב הסיפור אותו מביא רבי קריספדא בשם רבי יוחנן ומציג שאלה הלכתית לסדר הדין^[13].

חלק ד' – ניסיון להציע הסבר לכעסו של ריש לקיש  (שורות 15 – 20)

בחלק זה נדונה הסיבה לכעסו של ריש לקיש, וניתן הסבר הנשען על מדרש פסוק שלא כפשוטו בשם רבי אלעזר: 'וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ'^[14]. רבי אלעזר דרש את 'סוֹד עַמִּי' כהשתתפות בעיבור, 'וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל' כמינוי, 'וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל' כפשוטו, עלייה לארץ ישראל.

ניתן להסביר את כעסו של ריש לקיש בשני אופנים:

א.       סבור היה שנהגו בו כמי שאינו ראוי להיכלל בסוד העיבור, והוא רואה בכך ביטוי לעונש ולחוסר אמון בו^[15]. 

ב.      סבור היה שיש להקפיד במינוי דיינים ראויים, בעלי הבנה וידע שניתן לסמוך על דבריהם וקביעותיהם בנושא עיבור השנה. ייתכן כי לתפיסתו, דיינים לא מתאימים כמוהם כנביאי שקר המטעים את הציבור ^[16].

^[1] סוקולוף, ערך 'קדם', עמ' 475.

^[2] סוקלוף, ערך 'עלל', עמ' 408 – 409 (ראו לקראת סוף הערך; סוגין מצויינת שם).

^[3] סוקלוף, ערך 'לקיש', עמ' 286.

^[4] ביטוי שמשמעותו היא כי הצמחים הצומחים בראשית האביב ובסוף החורף יָנֵצוּ באדר (סוקלוף, ערך 'נצץ', עמ' 359).

^[5] סוקולוף, ערך 'ערייה' (#2),  עמ' 419.

^[6] סוקולוף, ערך 'שלח' (#2), עמ' 552

^[7] סוקולוף, ערך 'משכיה', עמ' 335.

^[8] אומנם המשמעות הרגילה של 'פח' היא מלכודת, אך כאן המילה היא מהשורש נפ"ח, שמשמעו הוציא זרם אוויר מפיו (אבן שושן (הדפסה 1967), ערך 'נפח', עמ' 1022).

^[9] סוקולוף, ערך 'קבל', עמ' 472. 

^[10] פני משה וקרבן העדה מפרשים את 'ואעלוניה מן ההוא תרעא שלהן' שחכמים נוכחו בטעותם, ולכן 'דחפוהו מן השער שלהם', כלומר, הוציאו אותו. הסבר זה אינו מתיישב עם תגובתו של ריש לקיש בהמשך.

^[11] פני משה: 'כך ראוי להן בשכר שעיברו והקדימו לאותו זקן לפני'; קרבן העדה: 'כן יהיה לכל עושי אלה המבזים תלמידי חכמים'.

^[12] ראו שירי קרבן על אתר.

^[13] הסכמת בית הדין המורכב משלושה רועי צאן בעלי קריטריונים שונים לעיבור השנה היא בעייתית לאור אמירתו של רב זעירא, שעל כל הדיינים להסכים לעיבור מטעם אחד. תירוץ לשאלה זו ניתן בהסכמת רועי הבקר איש לטעמו של רעהו, ובמקרה זה נחשבים כל הקריטריונים לטעם אחד.

^[14] יחזקאל י"ג ט'.

^[15] פני משה על אתר.

^[16] הפסוק אותו דרש רבי אליעזר ועליו מתבסס ריש לקיש נפתח בנביאי שקר.