סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, ראש השנה פ"ב דף נח ע"ב/ה"ה, עמ' 671

עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

אגדה זו עוסקת בנוהלי דיון: בחלקה הראשון – דיון שעניינו עיבור השנה, ובחלקה השני – דיון הילכתי בבית המדרש.

חלק א' (שורות 1 – 2) 

רבי יעקב בר אחא מוסר בשם רבי יוחנן שלעיבור השנה הולכין אחרי המינוי, כלומר, לפי הוותק בקבלת המינוי[1]. מתוך המימרה אין זה ברור אם מדובר בזימון לדיון או בסדר רשות הדיבור בעת הדיון. ניתן להניח כי מדובר בסדר ההשתתפות בדיון, כיון שהאגדה הקודמת והמשכה של אגדה זו עוסקים בכך.

חלק ב' (שורות 3 – 7)

אגב הבאת הנוהל בעת עיבור השנה מובא סדר הדיבור של המשתתפים בלימוד בבית הוועד. הנוהג הוא 'הולכין אחר הרגל', דהיינו, אחרי בעל הדרגה הבכירה בידיעת התורה. יש להניח כי החכם בעל המעמד הבכיר היה ה'רגיל' השכיח בבית הוועד, ואפשר שאף עמד בראשו. בבית הוועד היה לכל חכם מקום קבוע (שורה 4)אשר נקבע, כנראה, לפי גדולתו בתורה. ה'רגיל', בעל הוותק, פתח את הדיון והציג ראשון את עמדתו[2].  

בהמשך (שורות 5 – 6) מובאות דוגמאות שאמורות להמחיש את דרך ההתנהלות בבית הוועד.

פתיחת הדיון ניתנה ל'רגיל' מתוך כבוד אליו, ואכן החכם הראשון המוזכר בכל דוגמא 'מבוגר' יותר מאלו הנזכרים אחריו[3]. לאור הנמסר שהרגיל פתח, ההנחה היא כי  הצעירים חתמו, אולם הזוגות הנזכרים אשר חתמו את הדיון היו ראשי ישיבות[4] ומנהיגים בתקופתם, לכן מתעוררת שאלה מי  חתם את הדיון, צעירים או בעלי התפקידים. 

אפשרות אחת היא ראשי ישיבות סיימו, כלומר, חתמו את הדיון, ובכך ניתן תוקף רב לדבריהם;  ואפשרות אחרת היא שהדוגמאות הובאו מהזמן בו הזוגות הנזכרים היו צעירים, עדיין לא נשאו

בתפקידי הנהגה ורק חתמו באופן טכני את הדיון[5].