header2

אחריות למשפט צדק – אגדה ג

פ"א ה"א  דף יח ע"ב עמ' 1265
מקור תרגום
1 ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין. ויהיו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין.
2 ויהיו העדים יודעין את מי מעידין ולפני מי מעידין. ויהיו העדים יודעין את מי מעידין ולפני מי מעידין.
3 לפני מי שאמר והיה העולם. לפני מי שאמר והיה העולם.
4שנ' "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י'י" שנאמר "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י'י"
5 ואו' "אלהים נצב בעדת אל". ואומר "אלהים נצב בעדת אל".
6 וכן יהושפט או' לשופטים וכן יהושפט אומר לשופטים
7 "ראו מה אתם עושים כי [לא1] לאדם תשפטו כי לי'י". "ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לי'י". 

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"א ה"ט, עמ' 416

בבלי, סנהדרין ו' ע"ב

תנחומא (ורשה), פרשת משפטים סימן ו'

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

באגדה זו[1]  מוזהרים הדיינים והעדים טרם משפט לדבוק בידיעה ובהכרה כי הליך המשפט נעשה לפני האל, שכביכול, שותף הוא להליך השיפוטי. השימוש בכינוי 'מי שאמר והיה עולם' נועד, כנראה, להבליט את עוצמתה של האמירה, האל ככוח יוצר, ומכאן נגזר כי על  השופטים והעדים לתת את הדעת לעוצמת ההשפעה הנוצרת מאמירתם.

את טיעונו מַבְנֶה בעל האגדה על שלושה מקורות מקראיים, מהם ניתן ללמוד באופן הדרגתי על אופני מעורבות האל במשפט:

א.      "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְהֹוָה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם" (דברים י"ט י"ז) - על פי פשוטו של מקרא, הכהנים והשופטים הם נציגיו של האל במשפט, משמע, העמידה למשפט לפני הכהנים והשופטים, כמוה כעמידה לפני האל.

ב.      "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט" (תהילים פ"ב א') –  פסוק זה נדרש כאזהרה לשופטים ולבעלי הדין, הם "עדת האל" לדבוק באמת ולא לשאת פנים במשפט[2], שכן האל נמצא עימהם להשגיח על מעשיהם[3].

ג.       וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַיְהֹוָה וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט (דברי הימים ב' י"ט ו') – הפסוק נדרש כפשוטו, והדיינים מוזהרים לדון תוך יראה "כאלו הקב"ה עומד לפניכם בדין"[4] ולזכור כי פסיקתם אמורה לייצג את פסיקת האל, היינו עליהם לפסוק מתוך נאמנות לחוקי האל. 

שלושת הפסוקים עניינם במודעות לנוכחות האל במשפט; הפסוק בדברים פונה לבעלי הדין ומדגיש  כי השופטים הם נציגי האל. הפסוק בתהילים מזהיר את בעלי הדין והשופטים לדבוק באמת כי הם עומדים גם למשפט האל.  הכתוב בדברי הימים מופנה לדיינים, המוזהרים לשפוט על-פי אמות המידה של משפט האל.


[1] אף שאגדה זו פותחת בו"ו החיבור נראה שהיא עומדת בפני עצמה. במקבילה בתוספתא ובכתבי היד של התוספתא אין האגדה פותחת בו"ו החיבור.

[2] בהנחה  שמשמעות הפועל 'ניצב' בחלקו הראשון של הפסוק הוא 'שופט' כעולה מן הפסוק 'נִצָּב לָרִיב יְהֹוָה וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים' (ישעיהו ג' יג).

[3] ראו פירושו של רד"ק לפסוק.

[4] ראו פירושו של רש"י לפסוק.