פ"א ה"א דף יח ע"ב עמ' 1264 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ר' יהושע בן קרחה או' | רבי יהושע בן קרחה אומר |
| 2 מצוה לבצע. | מצוה לבצע. |
| 3 שנ' "אמת ומשפט שלום". | שנאמר "אמת ומשפט שלום". |
| 4 כל מקום שיש אמת אין משפט שלום. | כל מקום שיש אמת אין משפט שלום. |
| 5 יש שלום אין משפט אמת. | יש שלום אין משפט אמת. |
| 6 ואי-זהו אמת שיש בו משפט שלום. | ואי-זהו אמת שיש בו משפט שלום. |
| 7 הוי או'. זה ביצוע. | הוי אומר. זה ביצוע. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"א ה"ג, עמ' 415
בבלי, סנהדרין ו ע"ב
מדרש תנחומא (ורשא), פרשת משפטים סימן ו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה, מדרש פסוק
עיון קצר באגדה
המימרה מביעה את עמדתו של רבי יהושע בן קרחה כלפי הביצוע. הוא טוען כי מצווה לבצוע, היינו דיין הבוחר בדרך הביצוע פועל כהלכה, כמי שמקיים מצווה[1]. עמדתו זו עומדת בניגוד לדעתו של רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי לפיה המבצע חוטא.
עמדתו של רבי יהושע בן קרחה מתבססת על מדרש הפסוק[2] : 'אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם'. במדרש נקשרים שלושת מושגים הנזכרים בפסוק: אמת, שלום ומשפט. לדבריו, כאשר מבקשים להגיע לחקר האמת לא ניתן להשכין שלום בין בעלי הדין, וכאשר מבקשים להשכין שלום, לא ניתן להגיע לאמת. הדרך היחידה המשלבת אמת ושלום, היא הביצוע, המאפשרת הגעה לאמת בדרכי שלום, שהוא תכליתו של המשפט[3].
ייתכן כי תמיכתו של ר' יהושע בן קרחה בהליך משפטי של פשרה ומציאת אסמכתא לקיומה
באמצעות דרישת הפסוק מזכריה נובעת מרצונו להביא את בעלי הדין להידון בפני חכמים, ועל ידי כך לחזק את סמכותם והנהגתם[4].
[1] על תפיסת השם 'מצווה' בצירוף שם פועל 'כהלכה' ראו תוספתא, ביכורים (ליברמן) פ"ב ה"ח, עמ' 291 - 292, פסחא (ליברמן) (פסחים) פ"ט הי"ב, עמ' 193, כתובות (ליברמן) פ"ד ה"ח, עמ' 68, סוטה (ליברמן) פ"ה ה"ט, עמ' 178 – 179, ומנחות (צוקרמאנדל) פ"י הל"ג, עמ' 527.
[2] זכריה ט' ט"ז.
[3] נראה, כי העדפת השלום על האמת לא היתה נוחה לחכמים מאוחרים, ונמצא כי בדור שלישי של אמוראים נאמר: 'אמרי במערבא משמיה דר' זירא מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררין להן עוד אחד יצא הדין לאמיתו' (בבלי, סנהדרין מג ע"א).
[4] א. על דרכם של חכמים במאבק לשימור כוחם ראו בסעיף הערות לדברי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי; בנוסף על אימוץ חוקים רומיים כחוקים יהודיים ראו ג'ונסטון, החוק הרומי, עמ' 9; ג'קסון, הבעיה של ההשפעה הרומית, עמ' 159 – 160, 167 – 168.
ב. הפשרה היתה הליך שיפוטי שהשלטונות הרומיים התירו ליהודים (לינדר, היהודים והיהדות, עמ' 48).