פ"א ה"א דף יח ע"ב עמ' 1264 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 תני. | למדנו |
| 2 ר' ליעזר בן יעקב או'. | רבי ליעזר בן יעקב אומר. |
| 3 מה ת'ל "ובוצע ברך נאץ י'י". | מה תלמוד לומר "ובוצע ברך נאץ י'י". |
| 4 משלו משל למה הדבר דומה. | משלו משל למה הדבר דומה. |
| 5 לאחד שגנב סאה חיטין | לאחד שגנב סאה חיטין |
| 6 והוליכה לנחתום | והוליכה לנחתום |
| 7 והפריש חלתה | והפריש חלתה |
| 8 והאכילה לבניו. | והאכילה לבניו. |
| 9 הרי זה מברך | הרי זה מברך |
| 10 ואינו אלא מנאץ. | ואינו אלא מנאץ. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"א ה"ב, עמ' 415
בבלי, סנהדרין ו ע"ב
בבלי, בבא קמא צד ע"א
מדרש תהילים (בובר), מזמור י' ד"ה [ד] כהלל
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מדרש, משל
עיון קצר באגדה
רבי אליעזר בן יעקב שולל את הביצוע ורואה במבצעו חוטא. את עמדתו מבטא באמצעות משל[1].
הוא דורש את חלקו השני של הפסוק[2] האמצעות משל: 'כּי הִלּל רָשׁע עַל תּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בּרֵךְ נִאֵץ יְהֹוָה'.
במשל ישנה הקבלה בין 'רשע' ל'בוצע'. במשל הבוצע הוא כמי שגנב חיטים והביאן לנחתום על מנת שיאפה אותן. הפועל 'ברך' מקביל 'להפריש חלתה', וכך הפעולה, אשר אמורה לבטא את הכרת התודה של האדם לאלהים על הטוב שהעניק לו, הופכת למעין הכשר לגניבתו; באמירת הברכה יש משום זלזול באל, ונראה שהקונוטציה ל'ברך' שבלשון סגי נהור היא 'נאץ' אף מחזקת את תחושת הזלזול במצווה ובאל.
לכאורה, רבי אליעזר בן יעקב אינו מציג עמדה מפורשת בנושא הפשרה, וניתן להבין את דבריו כהצעת פירוש נוסף לפסוק. עם-זאת, על-פי ההקשר בו משולבים דבריו, בין דיעה השוללת עשיית פשרה לבין דיעה המחייבת אותה, ניתן להניח שהוא מציג עמדה הפוסלת את הביצוע, ודבריו נועדו להסביר מדוע גישת הביצוע היא בבחינת חטא. הבוצע חוטא הן משום שפעל בניגוד לדין (כגנב), הן משום שהתיימר לנהוג על-פי ההלכה, הן משום שמבקש לקיים מצווה הבאה בעבירה.
[1] אין כאן משל ונמשל. בפסוק יש דמות אחת, הבוצע המברך שאינו אלא מנאץ, ואילו בסיפור ארבע נפשות: הגנב, הנחתום, בניו של הגנב והמספר (הוא השואל 'הרי זה מברך' ומשיב 'אינו אלא מנאץ'). כמו כן בסיפור מרמה הגנב את הנחתום ואת בניו הסבורים כי הם שותפים למעשה ראוי.
[2] תהילים י' ג'.