פ"א ה"א דף יח ע"ב עמ' 1264 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 חד בר נש סאב לחד כהן. | אדם אחד טימא לכהן אחד. |
| 2 אתא עובדא קומי ר' יצחק | בא המעשה לפני רבי יצחק. |
| 3 ואוכליה חולין. | והאכילו חולין. |
| 4 סברין מימר | שבו לומר. |
| 5 שיוצאין לו דמי תרומה מתוכם. | שיוצאים לו דמי תרומה מתוכם. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מעשה בית דין
עיון קצר באגדה
בסיפור מובא מקרה (שורה 1) בו טימא אדם כוהן[1], ועל ידי כך מנע ממנו את האפשרות לאכול תרומה. הכהן נאלץ לאכול חולין שמחירו יקר משל תרומה. בפסק דינו הטיל רבי יצחק את מלוא הנזק על המטמא וחייבו לשלם לכהן את מלוא ההוצאות של קניית החולין (שורות 2 – 3). היו שהתנגדו לפסק דינו של רבי יצחק (שורות 4 – 5) וסברו שהיה עליו לפסוק סכום ממנו הופחתו דמי התרומה מדמי החולין[2].
מיקומו של הסיפור מעורר תמיהה, שכן הוא מובא בהמשך לסיפורים הדנים בדיין או בעֵד הנוטלים שכר על פועלם, ואין ביניהם לבין הסיפור כל קשר[3].
[1] טומאת מת או טומאה אחרת. ראו הפרשנים על המקום.
[2] בדרך כלל התרומה נמכרה בזול כיוון שרק כוהנים יכלו לקנותה. ראו פני משה על אתר.
[3] גם מפרשי הירושלמי על אתר דנים בשאלה זו, ואינם מוצאים הסבר מניח את הדעת. (ראו שירי קרבן העדה על אתר ואחרים).