פ"א ה"א דף יח ע"ב עמ' 1264 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ר' יוחנן אזל מידון קומי ר' חייה רבה. | רבי יוחנן הלך כדי להידון לפני רבי חייה הגדול |
| 2 אייתיב גביה חד תלמיד. | הושיב (רבי חייא) לפניו תלמיד אחד |
| 3 ולא כן תני. | ולא כן שנינו. |
| 4 אב ובנו הרב ותלמידו שניהן נימנין אחד. | אב ובנו הרב ותלמידו שניהן נימנין אחד. |
| 5 נימר חבר ותלמיד היה. | נאמר חבר ותלמיד היה. |
| 6 כר' לעזר לר' יוחנן. | כרבי לעזר לרבי יוחנן. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ז ה"ב עמ' 425
עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מעשה בית דין
עיון קצר באגדה
בסיפור האירוע נמסר כי רבי יוחנן בא לפני רבי חייה על מנת שידון בעניינו כדיין יחיד, ורבי חייה הושיב לידו אחד מתלמידיו (שורות 1 – 2).
ההסכמה בין רבי חייא הגדול ורבי יוחנן לעשות שימוש בבית דין בו יושב דיין יחיד עשוייה היתה למקד את הסיפור בלגיטימיות ההלכתית של בית דין שכזה, אולם המשך הדיון (שורות 3 – 6) פוגם במסר זה.
השאלה 'לא כן תני'[1] מביעה תמיהה על מעשהו של רבי חייא. ייתכן שמטרת התשובה (שורה 4) היתה אמורה לשלול כל אפשרות של הבנה לפיה שני דיינים ישבו בדין ולהדגיש שבדין זה היה דיין אחד בלבד. אולם היא העלתה קושי אחר, שהרי נאמר בהלכה 'ולא יהא יושב בצידו ואפילו הוא שותק אלא עומד והולך לו', ואילו רבי חייה הושיב את התלמיד לידו[2].
הניסיון ליישב את השאלה בטענה שאין מדובר בתלמיד אלא בתלמיד–חבר(שורות 5 – 6) מעוררת קושי נוסף, כיוון שמחזקת את האפשרות שהוא נבחר כדיין. היות שהרב ותלמיד–חבר אינם נמנים כאחד, אלא כל אחד מהם לעצמו, יוצא שבדין זה דנו שניים.
מטרת הדיון היתה ליישב את השאלה באיזה הרכב ישב בית הדין, אולם דומה כי נוצר מסר בלתי ברור; ובין אם רצו להדגיש מסר לפיו רבי חייה אינו דן יחידי, ובין אם רצו להעביר מסר כי רבי חייה דן יחידי – שני המסרים נותרו בתימה גדול.
[1] נראה שהכוונה להלכה: 'האב ובנו הרב ותלמידו שניהם נימנין כאחד ולא יהא יושב בצידו ואפילו הוא שותק אלא עומד והולך לו' (תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ז ה"ב עמ' 425).
[2] בעל פני משה ובעל קרבן העדה פירשו כי התלמיד הצטרף כדיין לרבי חייה ולדיין נוסף שהיה כבר במקום. פרשנות זו, אין לה כל בסיס בפשוטו של הכתוב, ואינה באה אלא לבסס את תפיסת הרצוי, כי ישבו שלושה דיינים בדין.