עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבנו חננאל, סנהדרין ו ע"א

סוגה

מעשה בית דין 

עיון קצר באגדה

רבי אבהו ישב ודן יחידי בבית הכנסת בקיסרין. התנהגותו מעוררת תמיהה אצל תלמידיו, משום שהיא נוגדת את אשר הוא לימדם: 'אל תהא דן יחידי'. בתגובה הוא משיב שבעלי הדין ראוהו יושב כדיין יחיד, ובאו אליו, ולכן משתמע כי הסכימו לקבלו כדיין יחיד[1].

מדברי ר' אבהו לתלמידיו, מתבאר כי הוא מצמצם את הוראת המִשְנָה, 'אל תהא דן יחידי' רק למקרה בו בעלי הדין אינם מוכנים להישפט בפני דיין יחיד. תשובתו תואמת את העיקרון המובא בשם רבי בא'הרי את מקובל עלינו כשלושה', משמע ניתן לפנות ולהישפט אצל דיין יחיד מתוך הסכמה של בעלי הדין.

לכאורה, המובא בסיום הסיפור (שורות 7 – 10) נראה מיותר, אולם יש להניח כי מטרתו לבסס את התנהגותו של רבי אבהו לא כחידוש שלו אלא כנשען על קביעתם של תנאים. דברי הסיום חוזרים ומחדדים את הגישה לפיה ניתן לפנות לדיין יחיד רק בהסכמת שני הצדדים להידון לפניו, ובכך מחזקים את ההתרחקות מהרצוי, דין בשלושה.

הסכמתם של הצדדים להידון לפני דיין יחיד מוצגת כהלכה, וייתכן כי יש מקום להסיק שהיא נגזרת מדרכם של חכמים לאמץ חוק רומי ולהציגו כחוק שלהם[2]. בנוסף, מתיאור ישיבתו של רבי אבהו כדיין יחיד 'בכנישתא מדרתא שבקיסרין' ניתן ללמוד על  קיומם  של הליכים משפטיים בין כותלי בית הכנסת. ייתכן כי בתי דין אלו נוסדו במטרה לשמר את מעמדם של החכמים כמנהיגי החברה היהודית בעקבות כרסום שחל בכוחם ובמעמדם[3].