header2

דיין יחיד (המשך) – אגדה ו

פ"א ה"א דף יח ע"א עמ' 1264

מקור תרגום

1 ר' בא ור' בנימן בר יפת הוו דיינין קומי ר' יצחק

רבי בא ורבי בנימן בר יפת הביאו את הסכסוך [1]לפני רבי יצחק   
2 ונפק דינא עם ר' בנימן. ונפסק הדין עם רבי בנימין.
3 אתא ר' בא בעי מיטרוף. בא רבי בא ורצה לטרוף (לבטל או לשנות). 
4 על ר' אמי ואלף. נכנס רבי אמי ולימד.
5 מ[ו9]מחה שכפף ודן דינו דין. מומחה שכפף ודן דינו דין.

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבנו חננאל, סנהדרין ו ע"א

.

סוגה

מעשה חכמים

עיון קצר באגדה

בסיפור המעשה מובא סכסוך בין רבי בא ורבי בנימין בר יפת לפני רבי יצחק ששימש כדיין יחיד. רבי בא שלא זכה בדין יצא נגדו. מפרשים[2] תולים את סירובו של רבי בא להכיר בפסק דינו של רבי יצחק בסיבת היותו דיין יחיד.

רבי בא מתנהג באפן תמוה; מחד גיסא, נראה שקיבל את מרותו של דיין יחיד, שהרי נדון לפניו, ומאידך גיסא קבלת הדין היתה מותנית, לכאורה, בפסק דין המכיר בצדקתו.

להגנתו של רבי יצחק נחלץ רבי אמי, שקבע: 'מומחה שכפף ודן, דינו דין'. בדבריו של רבי אמי מצוי חידוש כפול:

א.  יכולתו של מומחה לשמש כדיין יחיד.

ב.  אפשרותו של המומחה לכפף את הדין.

האמירה 'מומחה שכפף' דורשת עיון, שכן מושאו של השורש כפ"ף עשוי להתפרש בכמה מובנים:

1. גזר הדין – המומחה כפף, משמע הפך את כיוון גזר הדין, טעה בגזר הדין.

2. הליך קבלת הדין – המומחה כפף את ההליך המקובל של דין בשלושה ודן יחידי.

3. בעלי הדין – המומחה כפה על בעלי הדין להישפט ולסיים את הסכסוך ביניהם[3].

4. הדיין – כפו על דיין לדון יחידי[4].

נראה שכל אחת מהאפשרויות לעיל הולמת את האירוע.

בית דין שבו דן דיין יחיד נוגד את עמדתם של חכמים כפי שבא לידי ביטוי באגדות הקודמות. יש להניח כי רבי אמי, כמנהיג הדור רואה שהרצוי אינו אפשרי, ויש הכרח בקבלת השינוי. במקרה זה הוא מדבר באופן גלוי על החובה לקבל את הדין, אבל באופן סמוי אולי הוא מתייחס לקבלת דין של דיין יחיד[5]. עם זאת הוא מצמצם את קביעתו רק לגבי מומחה אשר ביכולתו גם לכוף את פסיקתו[6].

בכל דרך בה יתפרש סיפור המעשה הוא מאיר את עובדת קיומם  של בתי דין הדנים בהרכב של דיין יחיד, ונראה כי משקף תפנית בעמדתם של חכמים.


[1] סוקולוף, ערך 'דיינין', עמ' 146.

[2] ראו פני משה וקרבן העדה על אתר.

[3] א. הבנה כי מערכת שיפוט זו נכפתה על בעלי הדין יכולה לתת מענה לשאלת נכונתם של חכמים להיות נידונים בפני בית דין של דיין יחיד. על כך ראו להלן 'רבי אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא מדרתא'.

[4] בית הנשיא, השלטון הרומי או מציאות החיים.

[5] ראו פני משה וקרבן העדה על אתר.

[6] א. על מצב האוכלוסייה בטבריה ראו אופנהיימר, תולדות הסנהדרין, (בתוך ארצות הגליל), עמ' 258.

     ב. נראה כי חכמים שעמדו בראש קהילה נטו להציג חוקים זרים כאילו היו החוקים ההילכתיים (ג'ונסטון, החוק הרומי, עמ' 9).