פ"א ה"א דף יח ע"א עמ' 1263 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ר' בא בשם ר' אבהו. | רבי בא בשם רבי אבהו. |
| 2 בשאמרו לו. | בשאמרו לו. |
|
3 הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדינונו דין תורה. |
הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדינונו דין תורה. |
| 4 וטעה ודנן משיקול הדעת. | וטעה ודנן משיקול הדעת. |
| 5 מה שעשה עשוי. | מה שעשה עשוי. |
| 6 מפני שטעה ודנן משיקול הדעת. | מפני שטעה ודנן משיקול הדעת. |
| 7 ישלם מביתו. | ישלם מביתו. |
| 8 שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה. |
שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
במימרה מביע רבי אבהו שתי הסתייגויות: האחת, ממצב בו דיין יחיד פוסק על פי דין תורה, גם אם נעשה הדבר בהסכמת שני הצדדים. השנייה, מהסתמכות על שיקול דעת במקום בו ניתן לשפוט על פי דין תורה.
השימוש בצירוף 'מפני ש' מצביע על קשר סיבתי בין עמדתו של ר' אבהו לבין הפסיקה ההילכתית בדבר אחריותו של הדיין הטועה. 'גסות דעתו' של הדיין, אשר ההין להסכים לשפוט יחידי על-פי דין תורה אף שבפועל שפט על-פי שיקול דעתו, מעידה על כך שבגאוותו לא הבחין בטעותו. בנוסף, משום שהתבסס על שיקול דעת, טעה וגרם עוול לאחד הצדדים הוא נדרש לפצותו.
אפשר שהעמדה המובאת משמו של ר' אבהו מתבססת על האמור במשנה[1] המבחינה בין מומחה לבית דין שטעה לבין מי שאינו מומחה לבית דין וטעה. הדיין שטעה ודן על-פי שיקול דעת כמוהו כמי שאינו מומחה לבית דין. סביר להניח שר' אבהו פוסק על פי רוח האמור במשנה זו, אולם נוסח הדברים נועד להבליט ולהעצים את הביקורת כלפי הדיין.
[1] 'מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו, דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טמא את הטהור וטהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו - ואם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם' (משנה, בכורות פ"ד מ"ד).