פ"א ה"א דף יח ע"א עמ' 1263 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 תני. | למדנו |
|
2 קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות |
קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות. |
| 3 ובימי שמעון בן !שטח! ניטלו דיני ממונות. | ובימי שמעון בן שטח ניטלו דיני ממונות. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי, סנהדרין פ"ז דף כד ע"ב\ ה"ב, עמ' 1297
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
לפי המקור התנאי המצוטט ארבעים שנה קודם לחורבן בית המקדש[1], דהיינו בשנת 30 לספירה, ניטלה מישראל הרשות לדון דיני נפשות[2], וקודם לכך, בימיו של שמעון בן שטח[3] בטלו דיני ממונות.
המקור התנאי אינו מבאר מהו הגורם בשלו ניטלו דיני נפשות וממונות מישראל. לפי הבבלי[4], ניתן להבין כי חכמים ביוזמתם החליטו שלא לדון דיני נפשות. עם זאת יש אפשרות שהברייתא משקפת מציאות, בה נטלה מלכות בית חשמונאי מהחכמים את הסמכות לדון דיני ממונות, ואפשר כי רומי היא שנטלה מחכמים את הסמכות לדון דיני ממונות ונפשות כאחת[5].
[1] א. המספר ארבעים הוא מספר טיפולוגי, ולכן אינו יכול לשמש עדות היסטורית; ייתכן כי אמירה זו נועדה להצביע על כך ששנים היו אותות מטרימים להתרחשותו של החורבן. לדוגמא, 'קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל' (בבלי, תענית כה ע"א, פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים), פרשה יג' ד"ה על ההרים, עמ' 233, איכה רבה (בובר), פתיחתא לד ד"ה על ההרים, ילקוט שמעוני ירמיהו, רמז רפא ד"ה חץ שחוט).
ב. על המספרארבעים כמספר טיפולוגי ראו פרידמן, מבנה ספרותי, עמ' 384 – 407.
[2] ניתן לראות בקביעה זו אמירה אפולוגטית הבאה לבטל אפשרות לשיפוטו של ישו הנוצרי בפני בי"ד יהודי. (ח"ה כהן, משפטו ומותו, עמ' 29 - 30).
[3] בירושלמי מצויה מקבילה הטוענת כי דיני ממונות בטלו בימיו של רבי שמעון בר יוחאי (סנהדרין פ"ז דף כד ע"ב\ה"ב עמ' 1291).
[4] בבלי, עבודה זרה ח ע"ב.
[5] הרומאים חייבו את כל נתיניהם להתנהג לפי המשפט הרומי בנושאים אזרחיים לא רק בתקופה של גזירות אלא גם בימים כתיקונם. (ג'קסון, על הבעיה של ההשפעה הרומית, עמ' 168 – 169, 171).