עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור מעשה

עיון קצר באגדה

סיפור המעשה מביא את גישתו השיפוטית של רבי יוסי בר חלפתא באמצעות תשובתו לשני בעלי דין המבקשים ממנו לדון אותם לפי דין תורה[4].

בחלקה הראשון של תשובתו ישנו מוטיב חוזר – השורש יד"ע; הוא מבטא באופן עקיף את עמדתו של רבי יוסי בר חלפתא; את עצמו הוא מאפיין על דרך השלילה – 'איני יודע', ואילו את האלוהים – 'היודע מחשבות', הוא יודע כל, ואף ייפרע מהאשם.

חלקה השני של התשובה פותח ב'מקבלין עליכון', ביטוי שמתקשר אסוציאטיבית לפשרה, שכן בהליך זה חייב הדיין להיות מקובל על שני הצדדים. מכאן שייתכן כי דרך השיפוט אותה עמד רבי יוסי בר חלפתא לנקוט היתה הפשרה. הוא המשיך ואמר 'היודע מחשבות יפרע מאותם האנשים', ובכך הזהיר את הבאים להידון לפניו לבל יעוותו את הראיות. האזהרה הכרחית משום שבהליך שיפוטי בו פוסק הדיין לפי הראיות המובאות לפניו, קיים חשש לעיוותן על ידי אחד הצדדים, לכן הם מוזהרים.

הסיפור קטוע, אין בו סיום מתבקש של תגובת המבקשים. ייתכן כי את עורך הסוגייה עניינה תפיסת עולמו של החכם בנושא השיפוט ולא עצם המעשה.

תשובתו של רבי יוסי בר חלפתא 'איני יודע לדון דין תורה' תמוהה, שהרי אין זה סביר שראש הישיבה בציפורי אינו יודע דין תורה. ייתכן שניתן להסביר את תשובתו על רקע המציאות בזמנו:

         א.         איני יודע במובן איני יכול; בפני הקהילה היהודית נפתחו אלטרנטיבות שיפוטיות נוספות[5]. יש אפשרות שרבי יוסי בר חלפתא, כמנהיג הקהילה בציפורי, אינו יכול להתעלם ממציאות זו ולהמשיך ולדון על פי דין תורה בלבד מחשש שמא מעמדו ייפגע[6].

         ב.         איני יודע במובן איני רוצה; ייתכן שסירובו של  ר' יוסי בר חלפתא לדון דין תורה נובע מתפיסותיו הרעיוניות התומכות בשפיטה על פי שיקול דעת[7].

          ג.          איני יודע במובן של איני יכול ואיני רוצה; כלומר, שילובן של העמדות  הרעיוניות והמציאות בזמנו.

עורך הסוגייה קישר באמצעות המונח 'ותייא' את הגישה השיפוטית 'פשרה' לדרשת ר' שמעון בן יוחאי באגדה הקודמת. נראה כי קישור זה מצביע על כך שלתפיסתו 'אלה המשפטים' משמעם תפיסה רחבה של הלכות חכמים בדבר אפשרויות המשפט.